יום שני, 31 במרץ 2014

הגן הטבעי-אבולוציה של גני משחק - חלק ב'

גן המשחקים במאה ה-19: משחק ברחובות
ללא בטיחות וללא מקום של ממש.
אז נכון שהפוסט הראשון עסק ב"היום", אך כדי להבין את הבסיס להרבה אמירות כאן, חשוב להתייחס לעבר. לאיך זה התחיל, ומדוע...

גן המשחקים החל את דרכו בעולמנו בגרמניה של המאה ה-19. עד אז, הטבע, השדות, החוות, היערות, והחורשות היו עולם המשחקים של הילדים. הטבע הפראי איכלס את הילדים על כל גווניהם - הגדולים, המעיזים והשובבים ועד הקטנים המופנמים והמפוחדים. כולם יכלו למצוא לעצמם פינה מתאימה בטבע. גני המשחק היו נחלתם של ילדי העשירים בלבד. הם תוכננו כגנים שלמים ובהם פינות שונות של פעילות לילדים: פינת בוטניקה משתלה או ארבוריטום, אזור למשחקי כדור, אזור ריקודים, פינת חי, ועוד (ראה תוכנית גן מהמאה ה-19, המפרטת את הפונקציות השונות).
תכנית גן משנת 1809
במאה ה-19 ועם התפתחות המהפכה התעשייתית והמעבר לעיר, החלו הילדים לאבד את מקומות המשחק שלהם. העיר גדלה, הרחובות נסללו, הבניינים והמפעלים נבנו, ולאט לאט התרחקו היערות והחורשות, החוות נהרסו, והילד נותר עם הרחוב כמקום משחק אחרון.הילדים הפכו בין לילה ל"פירחחים". ההתייחסות לילדים במאה ה-19, בכתבים וברשמים היא כאל ילדים פושעים שיש לרסן אותם, ולמצוא להם תעסוקה, שתמנע מהם להתפרע ולהרוס בתי מסחר. בעקבות זאת החלו שני דברים להתפתח : ארגז החול, וגן המשחקים הציבורי. ארגז החול היה בעצם רעיון אותו אימץ פרובל (איש חינוך מגרמניה שפיתח את רעיון גן הילדים הראשון)באמצע המאה ה-19. חברו שלח לו מכתב בזו הלשון:
"ידידי היקר: אתמול קראתי בעיתון של יום ראשון כשעלה בי רעיון שברצוני להעביר לך. חשבתי, האם גבעה של חול לא תוכל להיות יעילה ומשעשעת למשחק? כוונתי לקופסה נמוכה מעץ המלאה בחול. זה יהיה כמו גן משחק קטן. ילדים יוכלו לשחק בזה עם קוביות. נראה לי שילד יוכל מאד להנות מהטמנה והעמדה של הקוביות בתוך החול. חול גם ניתן לשינוי לכל מיני שימושים. כמה טיפות מים מעורבבות יאפשרו לילד ליצור הרים וגאיות וכך הלאה. "
מבני ארגז החול הראשונים
לאחר הכנסת החול לגן המשחקים של פרובל, הדבר הפך להיות פופולרי במהירות. לקראת סוף המאה ה-19, היו העיריות  בארה"ב (בבוסטון ומקומות אחרים) שופכות ערמות של עפר בפארקים הציבוריים, ומאפשרות לילדים למקד את האנרגיות שלהם באזורים אלו. קראו להם "גני החול".אלו היו גני המשחק הציבוריים הראשונים שקמו. פרובל קרא לגנים שלו "מוסדות משחק ופעילות" ואח"כ שינה את השם ל"גני ילדים".



גן משחקים בסמיט', פילדלפיה, שנת 1904
מגלשות ונדנדות מהר מאד מילאו את הפארקים השונים. מגלשות החלו כאלמנטים עשויים עץ, מוחלק לרוב, והמשיכו לאלמנטים ממתכת. בתמונות שפירסמו BBC ניתן לראות דוגמא נפלאה מפארק וויקסטד בקטרינג (זכויות יוצרים Geoff Robinson).
בתחילת המאה ה-19 מאמרים ראו את הגן האידיאלי מכיל: אזורי משחק נפרדים ואזורי בפורט עבור בנים ובנות.הגנים יהיו תחת השגחה, ויכילו אזורים מוגנים, ושירותים, אזורי צל, ערוגות מגוננות, ובריכות שחיה או שיכשוך.(Kaitlin O’Shea, 2013)המשחק בגנים היה מאד מתוכנן ו"פרודוקטיבי". הילדים שיחקו אך למדו בו זמנית. היתה אג'נדה מאד ברורה למשחק. מהר מאד חברות המתקנים, תפסו את הרעיון והחלו משווקים מתקנים מפלדה וברזל( 1900-1920). עם הזמן, החל הגן מכיל חומרים יותר זמינים כגון פלסטיק, עץ ובטון. 
מתקני משחקים משנת 1920 (קרפטסברי)
בין השנים 1940-1950 החלו קמים גני הרפתקאות או גני גרוטאות, עם מעט השגחה עם החומרים שיש בנמצא. בין השנים 1950-1970 עדיין נעשה שימוש מסיבי בברזל ופלדה, אך הרעיון משתנה לגני סיפור (צורות חיה, טילים, תעלות ומגלשות)
1970- 1980 רעיון הבטיחות החל מחלחל והגנים הפכו להיות מחומר פלסטיק, עם פינות מעוגלות. משנת 1980 ועד היום, הבטיחות הלכה ותפסה תאוצה, משטחי גומי הפכו שכיחים, והמתקנים נהיו גבוהים, גרנדיוזיים ודמיוניים יותר. 
בכל אותן שנים, וככל שעבר הזמן החלו להתמעט כמות הצמחים בגן (בעיקר השיחים). העצים הפכו לפרגולות/יריעות צל, ואזורי האחו הפכו למדשאות גזומות היטב במקרה הטוב ולגומי במקרה הרע.


מה קרה במערכת החינוך ובחצר בית הספר? 

מאז הכניס פרובל את המשחקים לגניו בשנת 1886 בגרמניה, חל שינוי קיצוני במתקנים ובחצר המשחקים הקיימת בבתי ספר היום. בית ספר סטנדרטי (וכמוהו גן ילדים), מכיל היום בממוצע 4 אלמנטים שונים: אזור אספלט/מגרשי ספורט עם מצע קשה, מדשאה מסודרת, מתקני משחק סטנדרטיים וקצת  צמחיה כגון: עצים, שיחים וערוגות פרחים. ילדים בבית ספר, נתקלים היום בבריונות, ומלחמות שליטה. לחזקים יש זכות על המתקנים הגבוהים, ורק להם לרוב יש אומץ לעלות למעלה. החלשים והמפוחדים, לרוב יושבים בצד ומביטים. 60% מהילדים בחצרות ומגרשי משחק, שאינם תחת השגחה, יושבים בצד ואינם לוקחים חלק בפעילות. (דאנר 1991)! 
דיאמנט ובל, 2006

העיצוב והתרבות הנהוגים בחצר בית הספר משפיעים על הפעילות הפיסית של ילדים. בתי ספר קונבנציונלים עם גדרות,משטחי בטון גדולים ריקים, המעודדים תרבות של הסגר, ושליטה, מגבילים הזדמנויות של פעילות פיסית. בניגוד לכך, בתי ספר "ירוקים" עם עיצוב בעל משמעות ותרבות של שיתוף, יכולים לתפוס תפקיד חשוב בקידום הבריאות המנטלית והפיסית של תלמידים. (דיאמנט ובל, 2006) בדיקה מקיפה של דברים המדכאים ומעודדים פעילות פיסית של ילדים בבי"ס בחצר המשחקים גילתה דברים רבים: הכנסת שיעורי ספורט למערכת ומעקב אחר התקדמות תלמידים יביאו לשיפור ניכר, אך דווקא הדברים הקטנים מפתיעים: ריבוי משגיחים בחצר,חוקים בבי"ס,אזורים שאסור להכנס אליהם, מחסור במדיניות המעודדת פעילות אקטיבית, כל אלו דיכאו את הפעילות הפיסית בילדים. 



הזדמנויות למשחק ללא תחרות (22%) , הזדמנויות לשחק/לטפל בטבע (18%) ,דינמיקה בין ילדים (23%) הם הגורמים שעודדו הכי הרבה פעילות פיסית בין ילדים. 
במחקר בארה"ב, הרינגטון וסטדמן (1998) נכתב כי "ילדים המשחקים בסביבה בה הדגש על מתקנים ולא טבע, נוצרת היררכיה מובנת המבוססת על יכולת פיסית. לעומת זאת, כשהוסיפו למדשאה שיחים, ילדים שיחקו שונה לחלוטין ב"חדרים הירוקים" שנוצרו. משחקי דמיון וסוציאליזציה התפתחו. יותר מכך, ההיררכיה הושתתה פחות על יכולות פיסיות ויותר על יכולות ורבליות, יצירתיות ויכולת להמציא מה היתה הסביבה יכולה להיות..."
בהמשך בחנו דיאמנט ובל את האלמנטים הפיסיים בחצר המשפיעים על פעילות ילדים חיובית. ניתן לראות כי אמנם הבעיות המקשות ביותר על פעילות הן המקובלות וידועות לכל כמו: מחסור בהצללה, מרחבים המתאימים לפעילות, בטיחות ותחזוקה, אך האלמנטים היותר מיוחדים כוללים: מחסור באזורים הניתנים לפירוק, מחסור בנופים וירק, ואזורים העונים על צרכי הילד. אלמנטים בחצר המשפרים פעילות כוללים: מגוון רחב אלמנטים נופיים, מגוון אפשרויות משחק, הגדרת מרחבי המשחק וכו'. לפי הארגון הלאומי לסביבה חינוך ואימון בארה"ב, בתי ספר המכניסים לתוכם סביבות טבעיות ,יוצרים שיפור קיצוני ביכולת האקדמית בכל שיעור במערכת. (2000) כלומר הסתכלות די מהירה מציגה תמונה עגומה באשר לעיצוב חצרות המשחק בבתי ספר הקיים היום. מה עם כן נדרש בכדי לשפר את החצר? כיצד ניתן לשנותה כך שתענה על צרכי הילד ותתמוך במשחק שלו? 
במחקר אחר שנעשה ע"י דיאמנט ובל (2007) ב-59 בתי ספר קנדיים שעברו מהפך בשל הכנסת "תוכנית ירוקה" לחצר בית הספר. לפני הכנסת התכנית, בתי הספר הכילו מאגר סטנדרטי של פונקציות כפי שצוינו קודם, לאחר הכנסת ה"תכנית הירוקה" היו בבי"ס: יותר עצים (96%)שיחים (87%)סלעים ובולדרים (66%), צמחיית בר (65%), גני פרחים (49%), גני פרפרים (41%), חול (38%), בולי עץ (38%), גבהות (31%), אלמנטי מים (7%) וגני ירק (27%). ההשפעה על התלמידים היתה מדהימה. בטבלה המצורפת מצוינים הנושאים שנבדקו וההשפעה עליהם:
  

במחקר אחר שנעשה באוניבסיטת טלמרק ע"י Ingunn Fjørtoft בשנת 2004 בנורווגיה, לקחו 3 גני ילדים :
קבוצת מבחן: הגן הטבעי – גן רגיל, שפתחו בפניו אזור טבעי של חורשות למשך שעתיים ביום 
קבוצות ביקורת: שני גנים סטנדרטיים עם חצר משחקים ומתקנים רגילים זהים 
טבלת השינוי ברמת הפעילות של הילדים בקבוצת המבחן וקבוצת הביקורת
הפער הנוצר בין קבוצת המבחן לקבוצת הביקורת
בחנו את רמת השיפור ביכולות הפיסיות ספורטיביות אצל הילדים בין הגנים. ניתן לראות בטבלה כי השיפור בקבוצת המבחן, היכן שאיפשרו שעתיים של משחק בתוך חורשה, היה גדול ביותר, ובכל המדדים כמעט חל שיפור. המדדים היחידים שלא השתפרו היו מדד הגמישות, הקשור בעיקר לגדילת הילדים וירידה פיסיולוגית ביכולת הגמישות שלהם. לעומת זאת בקבוצת הביקורת, היכן שהילדים הוסיפו להשתמש במתקנים הרגילים בחצר, לא חל כמעט שיפור ברמה הפיסית של הילדים. במחקר אחר נמצא כי "קיים קשר ישיר בין מספר האלמנטים הטבעיים הקיימים בשטח (עצים,גבעות,דשא,חול, מים וכו') לבין רמת הפעילות האקטיבית של הילדים. כמו כן ילדים ששהו בסביבות טבעיות הראו יותר יכולות של שוו"מ, ותושיה מאשר ילדים ששהו בסביבות סטנדרטיות."(FJORTOFT AND SERGEIE,2004
משחק בבי"ס הוא שונה בתכלית ממשחק בפארק. מדובר במשחק תחת השגחה (ברמה זו או אחרת) במקום עם אוריאנטציה לימודית, המספר לילד סיפור על התרבות והאתוס של בית הספר...(מלון וטרנטר,2003) חצר בית הספר מטרתה לקדם למידה ופיתוח.חצרות המשחק לא קיבלו עד היום מספיק התייחסות כמו הפנים, וכך גם הרווח שהילד קיבל מהם. אין זה אומר כי לא חשבו על תכנון החצר עם אג'נדה מסוימת.החצר נחשבה עד היום כמקום למשחק וספורט, ולא מקום ללמידה או דברים רציניים הקשורים בחינוך. ההבנה כי החצר יכולה להוות חלק מהחינוך של הילד, צריכה להתפס בשתי רמות: לימוד מוסדר כחלק מהמערכת (שיעורים מוסדרים בחצר, גינת ירק, אקולוגיה,וכו'), ולימוד אקראי הנעשה ע"י האינטראקציות בין הילדים לבין עצמם, ובינם לבין הטבע/החצר שסביבם. החשיבות הקיימת בחינוך מהסוג השני לרוב גדולה בהרבה מהחינוך המתרחש בצורה מוסדרת. 
ובכן, אם נחזור לגן המשחקים הטבעי, קיימת קורלציה מאד גבוהה בין מה שמציע הגן לבין הדרישות העולות מתוך המחקרים. למעשה, ככל שיש יותר ירוק (בעיקר שיחים), יותר חול ובוץ וחומרים מתפרקים טבעיים, גדלה שביעות הרצון של הילד, התפלגות הילדים בפעילויות השונות בחצר גדלה, קיים פחות עומס על כל מטר מרובע, ובעיקר על אזור המתקנים, והשליטה בחצר עוברת בעצם מהבריון והכוחני, לרוחני הפילוסוף והחולם . חצר המשחקים נצבעת בצבעים הרבה יותר רב גוניים, ומספקת את צרכיהם של כולם. 
ועתה לבעיה המרכזית העולה בכל רעיון חדש המיושם על ילדים, בייחוד בארצינו. מה יקרה אם? אם הילד יפול, או ישרט? אם הוא יתלכלך או יקח סיכון מיותר? אם הוא יחליק או ישבור חס וחלילה משהו?...מה יקרה אם?...


בטיחות

קצת סטטיסטיקה בנושא פגיעות ונפילות בגני משחק:
נפילה על משטח היתה מעורבת ב-79% מהתאונות.הפגיעה הנפוצה ביותר בילדים במגרש משחקים רגיל היא שבר בצלע העליונה, הנגרם ממכשיר טיפוס (FISSEL,2005) .הפגיעה השניה הכי נפוצה היא נפילה ממגלשות (FISSEL,2005) 
נפילות מגובה הן בעיה מס' 1 בבדיקות הבטיחות.
רוב הפציעות במגרש המשחקים קשורות ב: מתקני טיפוס 53% , נדנדות 19% , מגלשות 17%

אז נכון, ילדים הם הדבר החשוב לנו ביותר בעולם, ואף אחד לא רוצה שיקרה להם משהו, עם זאת, ילד שלעולם לא נפצע, לא ידע לקחת סיכונים בעתיד כשיהיה בוגר, ויותר מזה, הוא לא ידע להתמודד עם נפילה או פגיעה לכשתקרה. מעבר לכך, ילד שאינו לוקח את הסיכונים בגיל צעיר, כנראה יקח את הסיכון בגיל 16-17-18, על הרכב של ההורים שלו, על האופנוע, או על ההר הכי גבוה בעולם...ואז, הפגיעה תהיה קשה בהרבה. תפקידנו לא למנוע סיכונים לילד, תפקידנו ליצור לו סיכונים שלא יהוו סכנה חמורה, וללמד אותו שתמיד ניתן לקום, להחלים ולהתחזק מכל נפילה. בעיקר, צריך ללמוד ממנה. 
הגן שניצור הוא גן, שבו סיכונים הם ברורים וקוהרנטים לילד. ילד שמחליט לטפס על עץ לבדו, יודע כי הוא עולה לגובה. הוא יכול להעריך האם הוא יוכל לרדת או לא. ואם לא - אנחנו שם. ילד שעולה למתקן משחקים סגור אינו מודע לגובה אליו הוא עולה. לפיכך הנפילה ממנו תבוא בהפתעה וללא הכנה מראש.אם כן - כמה נקודות חשובות לגבי סיכונים וילדים:
גן טינטו שבאוסטרליה - גן משחקים טבעי משגע
  • אם המשחק אינו מהווה אתגר מספק לילדים, קיים חשש שהם יחפשו לקחת את הסיכון במקום אחר. 
  • לילדים אין את היכולת של מבוגרים להעריך את רמת הסיכון הכרוכה בפעילות מסוימת ועל כן עלינו לספק להם סביבה שתאתגר אותם מצד אחד,אך לא תהווה להם סיכון גבוה. 
  • ילד משועמם מחפש תעסוקה במקומות לא לו. לרוב רמת הפציעות עולה. על כן, קיימת חשיבות שלמען הבטיחות, נדאג לו למגוון רחב ביותר של פעילויות שיעסיקו אותו. (Frost 1985, cited in Striniste & Moore, 1989). 
  • גן משחקים טבעי בבי"ס יסודי בנורווגיה
  • הגבלת גמישות הילדים לחקור את הטבע בעצמם, מקטינה את יכולתם לפתח יכולת לפתרון בעיות, בטחון עצמי, גמישות מחשבתית, בריאות פיסית ונפשית. (Richard Louv)
גן המשחקים הטבעי מתוכנן מראש למנוע נפילה מגובה רב. בגנים הטבעיים ישנן גבעות רכות לנפילה ובולי עץ פזורים ולא מתקן משחקים אחד מרכזי עם שלבי סולם. בגנים אלו ישנו אחוז נמוך בהרבה של פציעות מאשר בגנים הרגילים (Fjortoft and Sageie, 2000) . להלן כל מיני תקנים ורגולציות שכולם חיים לפיהם, וניתן לשאול את השאלה- האם נכון הוא הדבר?...

  1. קיר טיפוס עד 2.5 מ' יצריך משטח נפילה, מעל גובה 4 מ' יצריך משגיח...
    בגן הטבעי, "קיר הטיפוס" נשען על הקרקע המשופעת ועובד בעזרת בולדרים וסלעים בגדלים משתנים.אין סכנת נפילה, אין סכנת עייפות(מקסימום נשכבים על הקרקע).
  2. כל אמצעי עלייה יצויד במאחז יד זהה משני הצדדים...ילד שצריך מאחז ישתמש בו בכל מקרה, ילד שאינו צריך את המאחז, יעשה בו שימוש רק אם יהיה בעל איכויות משתנות מתוך עניין, ותחושה.
  3. מדרגות צריכות להיות בגובה, רוחב, ומרחק אחיד, לפחות 3 מדרגות...מדרגות רגולריות יהיו מובנות מאליו לילד והוא לא יסתכל וישים לב כשהוא עולה בהן. מדרגות אי רגולריות, יפנו את תשומת לב הילד למדרגה, והוא יעלה ביתר זהירות.
  4. רשת של טיפוס תורכב מחבלים מאושרים, כאשר החורים 
    ציור המסביר את האזורים ה"יותר
    פגיעים" אצל הילד בעת נפילה. 
    ברשת יהיו בגודל שווה...ילד שיטפס על רשת עם חורים שווים בגודלם לא ישים לב היכן תופסות ידיו. אם החורים יהיו בגדלים משתנים, הילד ישים לב לכל מקום בו ידיו נתלות.
  5. גובה נפילה לא יעלה על 2.5 מ' לגובה 1.2 מ - נקבע מעקה בגובה 65 ס"מ לפחות. לגובה 1.5 מ ויותר - נקבע מעקה בגובה 90 ס"מ לפחות...רוב החוקים והתקינות נוגעים לנפילות, משום שרוב הפגיעות הן מנפילות. הגן הטבעי אינו מאפשר נפילה מתקנים גבוהים משום שהם נתמכים וקרובים לפני הקרקע.
  6. בנדנדה, גובה המושבים מהקרקע צריך להיות בין 45 ס"מ ל-64 ס"מ מהקרקע, המרחק בין המושבים לבין עצמם 90 ס"מ ובין המושבים לצידי החצובה,שבתוכה יושבים המשחקים - 60 ס"מ...נדנדות אי רגולריות בגבהים יותר נמוכים עם יכולת נמוכה יותר לתנודה מגדילה את קהל המשתמשים (צעירים יותר). נדנדות "טרזן" הן אתגר ולא בהכרח מסוכנות יותר.
לאחר שהבנתי כי הבטיחות היא פן חשוב ביותר בארצינו, אך גם הבנתי את החשיבות שב"לתת לילד ללמוד מטעויות", החלטתי לבדוק את הנושא מול מכון התקנים הישראלי. קבעתי פגישה עם אחראי מתקני משחק, הצגתי בפניו את הגנים, ואת כלל הנושא, וביקשתי את דעתו על יישום הגנים בישראל, ומה דעתו מבחינה בטיחותית. 
הוא טען כי "אינו רואה בתמונות ובחומר שהצגתי בפניו שום דבר שהוא לא בר ביצוע, או שיש להפילו בשל בטיחות" עם זאת, הוא הסביר כי כל עוד אין תקן לנושא, יש צורך בליווי מלא של פרויקט שכזה מתחילת התהליך ועד סופו. כלומר, ברגע שקיימת תוכנית רעיונית ראשונית, כדאי לקבוע פגישה עם מכון התקנים ולשבת ולקבל את חוות דעתם, וכך הלאה לכל אורך הפרויקט, עד הביצוע וכולל כמובן. אי לכך, ירד מבחינתי אחד החסמים הגדולים, ויש אישור להתחיל לדמיין... עוד דבר - בתי ספר היום במדינות מערביות החלו להבין כי כמות החוקים והתקנות בבתי ספר מקפיאה את הילד, ולא נותנת לו להסתכן, ולהנות. מצ"ב סרטון המספר מה קורה בבית ספר(באוקלנד, ניו זילנד) שהורידו בו את כל החוקים...

על חלקי הגן השונים, כיצד נבנה אותם, וכיצד יראו, אפרט בפוסט הבא.
ועד אז- תקחו סיכונים, אבל תחיו כדי לספר את הסיפור לכולנו...




יום שבת, 8 במרץ 2014

הגן הטבעי, אבולוציה של גני משחק -חלק א

כשאני הייתי קטנה, היינו כל היום בחוץ. היינו משחקים "חיי שרה", געגעגע וכל משחק כדור אחר שמזכיר.
 היינו גם מטפסים על כל דבר שלא זז, וגם כמה דברים שזזו. עצים היו מבחינתנו תוצר נאה של הטבע למטרת טיפוס נטו, ואולי בניית מחנה אם מדובר באקליפטוס טוב. כל חתיכת זבל שנזרקה הפכה מהר מאד לכלי נשק/מקום מחבוא/ אוצר.
ה"חומר" שאיתו עבדנו היה לרוב עלים, בוץ, חול (כן, כזה שפעם היה בים, אבל בגלל הרבה שנים של שהייה מתחת לעצי אקליפטוס ואורן, והרבה חתולים, הזכיר יותר חומר חום אחר).
כל מתקני הטיפוס והמשחק שהיו בנמצא כללו 3 צבעים- אדום צהוב וכחול (למרות שכולם היו מאד מתקלפים ולכן כללו את 3 הצבעים, שהיו בצביעה של השכבות הקודמות). כל המתקנים היו מברזל, גם המגלשות, ואם הגיע הקיץ, ידענו שאסור להישב עליהן אחרת נחזור עם כוויה דרגה ב' הביתה. המתקנים האחרים כללו לרוב מוטות ברזל שחוברו ביניהם ליצירת מבנה עליו טיפסנו ופשוט ישבנו כמה שיותר גבוה.
במקרה שלי (ילדת בסיסים), היו גם כמה מטוסים שהפכו מתקני משחק ולא היתה שום בעיה להתישב בקוק-פיט ולהפוך טייס גם אם היית בגיל 3. זה, המקרה שלי...
אחי הקטן כבר זכה למתקנים אחרים. ראשית, אצלו הטלויזיה היתה בנמצא. (גם אצלנו, אבל בעיקר בשביל קטקטים לשבת בבוקר...מעבר לכך לא היה מה לראות).אצלו גם היה מחשב. לי היה "קינג קווסט" במחשב. הוא כבר שיחק עם עכבר.  אחוז הזמן שהוא בילה מול המסך עלתה ב-20%. לא כי הוא שונה ממני, פשוט כי היתה לו אפשרויות. המתקנים שהוא נהנה מהם במגרש המשחקים, כבר כללו הרבה יותר פלסטיק. המגלשות היו צבועות יפה, ולרוב אפשר היה להתישב עליהן גם ביום קיץ חם. אחי כבר פחות טיפס על העצים, אלא התמקד במתקנים שבגני המשחק, וברחבות הכדורסל שהופיעו לצידן. זה המקרה שלו...
הילדים שלי נמצאים היום ב"עולם האגדות". יש להם מסכי טלויזיה/מחשב/אייפד או אלף אפשרויות אחרות, בין אם אני אוהבת ובין אם לא, בין אם יש בבית טלויזיה (אין), ובין אם לא (אז יש אצל סבא/תא שגרים ליד...). מתקני המשחק המוצעים להם היום כבר עשויים מנירוסטה ומתכות מנצנצות אחרות. פלסטיק זה אווט. מתקנים אלקטרוניים שעובדים על אנרגיית השמש זה אין. מצע החול עתיק היומין נעלם לחלוטין ומקסימום נכלא בארגז חול פינתי ומייצג. כל שאר השטח גומי. או דשא סינטטי תלוי כמה הגן משחקים מושקע. הילדים כבר לא מטפסים על חבל אמיתי, אלא על רשת מסיבי פלסטיק וברזל וחבקי פלדה אל חלד. אפילו העצים הפזורים היום בגני המשחק הם כבר לא מה שהיה פעם. אם תטפס עליהם הם לרוב ישברו תוך שניה כי עובי הגזע שלהם 7 ס"מ. 
עולם המים הפך להיות היום מרכז העניינים. אם פעם, היינו משתדלים למצוא ברז דולף בקצה גן המשחקים, כדי לעשות לנו תעלת מים ובוץ, היום, יש לנו ריצפות המשפריצות מים עם תותחי מים ספריים בגבהים משתנים, ומזרקות אינטראקטיביות. וזה שוס. הילדים מתים על זה. הם יכולים להיות שעות באזורי המים. אבל המים קצת שונים. זה לא המים של פעם. קודם כל זה מים עם כלור וחומרים מחטאים כך שחס וחלילה לא יעבור איזה חיידק מוכן לילד. שנית, הרחבה נקייה, ורחוקה מכל דבר שמזכיר חול, כדי שחס וחלילה לא נתלכלך ויווצר בוץ (לא עלינו...) אפילו המתקני שתייה היום הפכו להיות מפוצצים, לוחצים פה, יוצא שם, זורם לבריכת ניקוז שממנה שותה הכלב וכו'. פעם לא היו בכלל ברזיות. היינו מביאים בקבוקי מים ממוחזרים עם מים חמים בפנים. המים של גני המשחק היום, הם לא באמת מים. זה עוד מתקן פלסטיק שהילד נהנה ממנו, אבל הוא רחוק מצורתו האמיתית ואופן השימוש בו. אבל ילדים לא יודעים זאת. רק מי ששיחק פעם עם צינור ליד ארגז חול, יודע כמה הילד מפספס...
ומתקני המשחק בעצמם...וואוו! היום המתקנים הם חווייה לעיניים. ממש יצירות אומנות .


הם מכילים משחקים בתוך משחקים, והם גבוהים...כמה שהם גבוהים... כ"כ גבהים, שילד עד גיל 4 לרוב די פוחד לעלות למעלה. זה גם לא בהכרח בשבילו...כי אם פעם היינו מגיעים לגן המשחקים, והילד היה מטפס על מה שהוא יכול ומה שלא, היה נשאר לגיל המאוחר, היום, כשאתה מגיע לגן שעשועים יש לך שילוט על כל מתקן, ובכניסה לגן, וביציאה, ועל כל מקום שאפשר המורה לך שזה לילדים מגיל 6 ומעלה, או יש לעלות רק בליווי הורה, או שזה לא נועד לילדים מעל גיל שנתיים...בגנים מתקדמים, יש אפילו פקחים העוברים ומורידים ילדים שאינם בתווך הגיליים המתאים מהמתקן. שחס וחלילה הילד לא יפול או יפגע. כי היום כבר הרבה יותר קל להפגע. הרי המתקנים ממש גבוהים. ככל שאתה רוצה להלחם ביותר מסכי טלויזיה, המתקן שתיצור יהיה לרוב גבוה יותר. היום, מעל כ47% מזמנם הפנוי של ילדים עובר מול מסכים ואמצעים טכנולוגיים אחרים. 
אז, מה הן בעצם חלק מהבעיות העולות היום במתקני משחק קיימים?

בעיות בגני משחקים סטנדרטיים

• חוסר בשוויון הזדמנויות - הודות לקושי שהמתקנים דורשים המוביל לבריונות ושליטה
• גני משחקים "שוממים" – בשל טווח נפילה ובטחון הדורשים שטח רב.

• בטחון מופרז המוביל לפגיעות יתר בשל אמצעי בטיחות רבים מידי הכוללים מצעי גומי, מעקות, סגירת מתקנים מכל הכיוונים, הילד בטוח כי הוא מוגן ואינו שם לב לצעדיו ונפגע.

• סגירת מתקנים לאורך זמן - חומרים ומתקנים הדורשים לרוב יבוא ו/או חלקי חילוף כנ"ל גוררים פעמים רבות סגירה של מתקנים לפרק זמן ארוך (חודשים)

• שיעמום וחוסר עניין – מתקנים נייחים, ומתקנים קבועים שאינם משנים את אופיים, מהווים מקור די מהיר לשיעמום הילד.   אחרי פעם –פעמיים הילד ממצה את המתקן ומחפש לאתגר את עצמו. אז מתחילות התאונות.


• ונדליזם והרס  - מתקנים "מושקעים" ו"מנקרי עיניים" מהווים פעמים רבות מוקד לונדליזם של נוער, בעוד שמתקנים טבעיים (בולי עץ, צמיגים וכו') לרוב אינם מושכים הרס. גם במידה וכן נעשתה פעולת ונדליזם, הרבה יותר קל וזול לתקנה. כמובן שבגנים שבהם היה שיתוף של הקהילה לבניית המתקנים, רוב הסיכויים שלא יהיה ונדליזם, כי האוכלוסיה תרגיש כי זה "שלהם".

כיצד משפיע הטבע על ילדים? 

"הגן הפעיל" -שיתוף פעולה ופעילות בלתי נגמרת
מחקרים רבים נעשו היום על מידת ההשפעה של השהייה באזורים טבעיים, ובחוץ בכלל, על התפתחות הילד, תפיסתו, מצבו האינטלקטואלי, ושאר התכונות המעוצבות באופיו. באופן כללי, מחקרים מציגים כי ככל שהילד שוהה בטבע, כך מתחזקות בו נטיות והתנהגויות חיוביות שונות:
•הגברת היצירתיות
•אמפטיה רבה יותר לסובב
•פחות ונדליזם
•שיפור תפקוד קוגניטיבי
•שיפור הקשר עם המבוגרים
•הקטנת הצורך בתשומת לב, היפראקטיביות וסימפטומים דומים
•הקטנת אלימות ואגרסיות
•מעורבות בהקמת הגן הטבעי מאפשרת לילד לשהות יותר בחוץ במקום מול הטלויזיה
•הקטנת תופעות השמנה, ובריאות לקויה אצל ילדים
ובכן, לאחר שבחנו את השפעותיו החיוביות של הטבע עלינו ועל הדור הבא, ולאחר שראינו את החוסר העצום הקיים היום בגני משחק, נעשה שתיים ועוד שתיים ונגיע לקונספט של "גני משחק טבעיים". 

מהו "גן משחק טבעי"

בשמו הלועזי מוכר כ: Natural Playgrounds. "אזור עם הכי מעט מרכיבים מלאכותיים (שנעשו ביד אדם) שניתן. שימוש בצמחיה מקומית, גבעות, הרבה עצים. גנים טבעיים עוצבו במטרה להחזיר את הילדים והמבוגרים בחזרה לטבע. "
בעיר, מדובר ב"סביבות משחק" (Playscapes), ואלו זהות לגנים הטבעיים בכך שאינן מכילות מתקני משחק סטנדרטיים, כמו כן הן מוגדרות ע"י עיצוב הנוף ולא ע"י גבול גדרות.
סביבות משחק מציעות מגוון אפשרויות משחק "פתוחות" המאפשרות לאנשים להיות יצירתיים ולהשתמש בדמיון שלהם.
מדובר בסביבות מפתחות, משקמות שיכולות להפעיל ולתרום רבות בייחוד לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז ומוגבלויות אחרות. הגן הטבעי יכול להיות בנוי בצורות שונות, אך ישנם מספר אזורים שהוא עשוי להכיל :

אזור א' - גן פעילות פיסי:

טיפוס, זחילה, ריצה, קפיצה,שוו"מ ועוד. האזור המרכזי של הגן, המכיל שטחים רחבים ככל הניתן המכילים מתקנים המתאגרים את יכולתו הפיסית של הילד ברבדים השונים. אזור זה הוא האזור שבו מוציאים לרוב את מירב האנרגיה, והוא מאפשר שימוש לתווך גיליים ואוכלוסיה גדול מאד. 

Elementary school in Glens Falls, N.Y, Valbyparken,Copenhagen

אזור ב' - "הגן המתפרק":

כשמו כן הוא. גן עשייה והרכבה. גן המכיל אלמנטים טבעיים וממוחזרים שאינם מחוברים, המאפשרים לילד ליצור בעצמו את סביבתו כל פעם מחדש. הגן הנ"ל לרוב נמצא בארגזים גדולים, הנפתחים עם תחילת היום/הפעילות, ובסוף היום מוחזר כל החומר לתיבה הגדולה. הגן מאפשר יצירתיות עד אין קץ, וילדים נוהגים ליצור מהאלמנטים מבנים, מכונות או דברים בסגנון. הגן מפעיל את היצירתיות אצל הילד וכן את החברות שלו, שכן לרוב זה מבוצע בקבוצות (אלא אם הילד בוחר שלא).
"הגן המתפרק"


אזור ג' - גן החושים:

האזור הכי "מעורר" בגן, יוכל להכיל פעילויות שיחזקו ויעוררו את כל חמשת חושינו. ככל שיעשה שימוש רב יותר בחומרים טבעיים ונזילים (מים, בוץ, עלים וכו') כך תגדל משמעותו של הגן והנאתם של הילדים. פעילויות רלוונטיות לחושים השונים: 
  • מישוש: התפלשות בבוץ...ריצוף תחושתי-בליטות/קווים... מים.. 
  • ריח: גן ריחות (תבלינים וצמחים) 
  • טעם: גינת ירק 
  • ראיה: השתקפויות, מראות ברצפה, פריסקופ, מראות מעוותות... 
  • שמיעה: גן צלילים :חלילי קסם, תופים בטבע, הגן ה"תלוי", שובכים וציפורים

אזור ד' - גן דמיון:

גן המשלב אלמנטים חזותיים הקוראים להפעלה של משחק תפקידים ויצירת מקום ומציאות אחרים.


אזור ה' - גן לימוד: 

גן העוסק בתקופה/מקום/אירוע בהיסטוריה או בהווה המתאר תהליך דרכו לומד הילד על הנושא.

לדוגמא:גן התהוות העולם, גן גוף האדם ועוד. הגן מכיל אלמנטים / פינות אשר מצד אחד מסבירות לילד את התהליך המדובר ומצד שני מהוות לו מתקן משחקים ומחקר. בבית הספר המונטסורי בפורטלנד החליטו ליצור מסלול פעילויות המקיף את כל בית הספר, ומכיל לאורכו תחנות של פעילות. כל תחנה מאפשרת משחק ופעילות , חלקה מוגדרת (תחנות בנייה ועשיה, עם חומרים טבעיים מונחים במקום לשימוש) וחלקה פתוחה המשאירה הרבה מקום למשחק פתוח ודמיון. כל פעילות, מהווה נדבך נוסף המסביר את אופן התהוות כדור הארץ ומאפשרת לילדים להכיר את התהליך דרך משחק. 

פינת "הרואה ואינו נראה"

ילדים הנמצאים בגן המשחקים, צריכים פעמים רבות מקום מפלט. לא בהכרח מבריון או הצקה, אלא מעין בוחנת. ילדים צריכים שתהיה להם את היכולת לפרטיות לכשהם צריכים אותה, בעיקר ברחבת המשחקים שם ההתמודדות מול החברה כ"כ אינטנסיבית. בגן הטבעי יהיו אזורים שיהיו מוסתרים אך ימוקמו לצד הרחבה המרכזית, כך שכל אחד השואף לפרטיות, מקום לברוח אליו, ומקום לחשוב בשקט, יוכל למצוא בו תשובה. עם זאת, מיקומו לצד הרחבה המרכזית, ימנע הפרדה וניתוק טוטאליים ויאפשר השגחה במידת מה. הפינה תיצור גומחה/חלל קטן שיאפשר שהייה לילד אחד עד שניים ותהיה עשויה מחומרים טבעיים.

אמנות בגן המשחקים הטבעי

Tokyo,Nishi-Rokugo

אמנות בגן הטבעי היא חלק בלתי נפרד. כל חלק בגן הוא מקורי ויצירתי וללא חזרתיות, ועל כן אמנות היא חלק מובנה במהות הגן. מעבר לרעיון היצירה, קיים שימוש רב בצבע, דוגמא, חומר משתנה (הן בשביל התחושה, והן בשביל העין). אמנות בגן יכולה להתבטא הן בפיסול יצירתי ולרוב גם בר שימוש (פסל שניתן לטפס עליו), הן בריצוף או קירות ייחודיים, או בכל אלמנט אחר טבעי/מלאכותי שהוכנס לגן לצורך תלייה/שימוש. דוגמא מעולה לכך הוא הפארק הענק בטוקיו בשם Nishi-Rokugo, פארק הצמיגים, שמאפשר פעילויות מדהימות תוך שימוש בחומר ממוחזר הצמיג, ויוצר פיסול סביבתי משגע שמהווה גם אלמנט משחק חסר תחליף. 
Tokyo,Nishi-Rokugo
Glamis adventure park
התמונות נלקחו מאתר הבית של Shdwell community project
 אמנות אחרת שניתן לראות היא האמנות היותר "חתרנית" במובן שהיא נעשית באופן ספונטני ע"י הקהילה המשתמשת בפארק. בין אם מדובר בגן משחקים שכונתי, המאפשר יצירתיות יומיומית או מאורגנת, כפי שניתן לראות בפארק ההרפתקאות גלמיס (או בסרטון כאן) בלונדון, הנמצא בקהילה קטנה בשם שדוול, שהחליטה להקימו בכוחות עצמה. הגן משחקים הטבעי נבנה בשבלבים וממשיך להיבנות כל הזמן. הוא מהווה מקור השראה וביטוי לאמנות המקומית, ולגישה הסביבתית הטבעית הקיימת בקהילה. 
 ביטויה של אמנות בגן הטבעי גם יכולה להיות בקנה מידה קטן. האמנות היא כלי ל"צביעת גן" ולשדרוג פריטים שהיו נראים פחות מעניינים ויותר מוזנחים ללא הנגיעה האמנותית. דוגמא לכך ניתן לראות בגני ילדים שונים בגרמניה, אנגליה וארה"ב, בתמונות הבאות. 
עציצים צבעוניים, ממוחזרים מעשה ידי התלמידים.
התומונת נלקחו מאתר Pinterest
כיתוב צבעוני מאיר עיניים של מספרים למשחק
קלס או סתם ללימוד מספרים.























הגנים הטבעיים הם בעלי מעוף גדול בהרבה מאשר כל פארק או גן עם מתקני משחק סטנדרטי. הם הרבה יותר אישיים, ופתוחים למגוון רחב בהרבה של ילדים. עם זאת, יש להם מספר בעיות עקרוניות שיש להתייחס אליהם. הבעיה המשמעותית ביותר, בעיקר בארצנו הקטנטונת שיש לתת עליה את הדעת היא בטיחות. על כך, ועל איך בעצם לבנות את הגנים הללו, בפוסט הבא. תנו לדמיון שלכם להשתולל עד אז.