יום ראשון, 3 באוגוסט 2014

The "truth" about Israel and Palestine

 (From one who has actually been there...)


This is the first post I have written in English. I have decided to do so, for two main reasons: one, after hearing the podcast of Stefan Molynuex A great philosopher, A historian and a true anarchist about "The truth about Israel and Palestine" I felt sick to my stomach from what he has done, and I will explain momentarily. And the second is due to the fact that so few articles and explaining is being done by the Israeli side, trying to explain where we stand, and why we do what we do. 
Let us start with the great Stefan, and I am not being sarcastic. I truly think that he is one of the best philosophers of our century. He advocates non violence in families and child raising, he saves millions of kids from parents who are stupid or mean enough to hit them. He changed my way of thinking completely from being a  former patriot, army officer, who thinks the great state is there for us...into a thinker, a critic, an anarchist and especially a better parent. so thank you for that. 
Stefan has waited quite long to say something about the current situation in Israel and Palestine, and when he finally addresses the issue,he goes for the history, only the history. Where it all began. Since he is a historian, and he bases his arguments on facts, its very logical. I have not checked all his facts, but having done so in the past, I can say it is most likely to be accurate. My problem with the podcast was with what it didn't say, and not what it said. Furthermore, the podcast about Israel and Palestine, is not only one sided, it is deceitful and creates a false reality to the listener.I will try to explain every argument:

Israelis portrayed as national religious fanatics

In his podcast Stefan  speaks  for about 45 minutes about how Judaism came to be what it is, what made it, so harsh and inhuman, how Zionism and the religious people made all the wrong moves and came to killing and torturing thousands of people in the name of a flag, A symbol, A god, an idea...every word true.
But why may I ask, Stefan, don't you address the Islam and the Palestinians standpoint in the same devotion? You give the Islam about 3 sentences, explaining you don't believe they are much better, having their religion sunk its claws deep into every aspect of their life, but you go right back to saying that we, the Zionists, the religious people, have made their life what it is.
 So let me clear  a few current details you neglected to mention:
43% of Israelis are non religious, 23% traditional nonreligious (which means they basically celebrate holidays for their kids) 15% are traditional religious, 10% are religious and only 9% ultra orthodox. Comparing this to the Palestinians statistics you find a much more religious society. Not only is it religious, its getting more and more religious every year (see Islam versus Secularism in Palestine: Hamas vs. Fatah, By Mkhaimar Abusada ). 75% of Israel's Knesset is secular! so while telling the whole story about Israel and its religious roots, today, people are way beyond that, and are trying to solve (as usual) the problems their ancestors created. The point is, most of the citizens today in Israel are not motivated by any of this nonsense, and are just trying to do whats best for their children's future. 
I know, many are still very patriotic, stupid, but I was there 5 years ago. I was an officer in the Israeli air force. I grew up in military air force bases, drinking the importance of this country's existence, just as, I believe, every Palestinian kid is made to believe his existence depends on my destruction. So yes, nationalism exists sadly on both sides. It exists worldwide, in the US and in every other country. Because that's the foundations and only reason for their existence. As Stefan said, The rabies needed a new "story" to get everyone back on track. Nationalism was and is, what happens when a story is told to an orphan child. Its his ray of sunlight. It makes his life worthwhile. It gives him a purpose. We are all children, mostly stupid enough to be satisfied by this "story". So its true, many here are patriotic, but they do not see their country based on the death of another. Checking just a little about Palestinian declarations and the Hamas treaty in the lead (Hamas treaty main points), you can see how fanatics look like, and how a real religious society acts.

1947 - 1948 a "campaign " or a war 

On the 30th of November 1947, A Jewish bus was attacked by Arabs. 6 Jews were killed, others injured. This was the first of many attacks that followed, on the Arabs side and following that, on Israels side. Attacks which main purpose was to hurt the main roads and take control over them.
On 1948 the day when the deceleration stated, 6 well equipped armies attacked Israel: Lebanon (1000 troops+2000 later), Syria (4000 troops), Jordan (about 8000 troops), Iraq (5000 and later 18,000 troops) Egypt (10,000 and later 20,000) and Saudi Arabia (1500 troops) all in all about 90,000 soldiers. Also 10,000 Palestinians. on Israel's side joined at the beginning 30,500 soldiers and later 115,000 soldiers. 
This was WAR! when 6 armies try to wipe you from the face of the earth- you fight for your existence! so please, don't you dare call this war an "ethnic cleansing campaign" and don't degrade the Arab's fighting of 6 countries and 100 thousand soldiers to "militias who were trying to defend their homes not a bloodthirsty army".
  (by the way, on the Israelis casualties we faced 2400 civilians+3600 soldiers killed, so please don't make it a one sided war...)

Dir Yasin in the war

While no one sane will agree to any of the horrible stuff done in Dir-Yasin, there were many sides concerning the true happenings of the slaughter that went on their. Many soldiers have said that Arabs were shooting from everywhere and it was difficult to say who was a soldier and who wasn't, some even say part of them were dressed as women therefore the many women who got killed there. these arguments would have seemed far fetched to me, but after seeing for weeks, how Hamas uses its citizens as human shields, I am not so very sure any more (see Mus'ab Hassan Yousuf-son of Hamas).On the whole, it doesn't really matter, it was an unjustified slaughter and even the Jewish agency condemned it. It created a big tear among the Jewish forces fighting those days. 

Since Stefan took the time to investigate all the details on how the "great" Jewish army fought 66 years ago and its cruel methods, it was quite shocking to see how much time he spent investigating Israel's army today and its methods of fighting. Israel's army today canceled many operations that were too dangerous to the local population. Prior to every bombing, the locals were warned ahead and were given sufficient time to leave. Also on the outskirts of Gaza first aid camp was built and the citizens were welcome to use it.  
One last word about this war, or as Stefan phrased it - "Ethnic Cleansing Campaign" :
 6,373 Jews were killed in these horrible war!  2,373 civilians and 4,000 soldiers (from "Politics and Society in Modern Israel: Myths and Realities" ) That's just another small detail you forgot to mention after saying "The results of the campaign (really? "campaign"? really Stefan????) were devastating for the Palestinians...thousands of Arabs massacred..." and still no word about the Jews...
 Are you seeing a pattern here?

Today

By telling the history that created the situation, by not telling both sides of the story, and by neglecting to point out where we stand today, you misled many people into thinking that Israel and its citizens, and you know what? me! , we want the war upon us. Our history as murders and religious fanatics dictates the fact that today we want them all dead.
Well, we don't! I don't! My brother doesn't either!, and right now he was "called to duty" or better - "forced to duty". 
So let me enlighten some facts, you neglected to mention concerning today.
On 2006, the Palestinians, have chosen themselves democratically, under UN authority, a government which is religious, vengeful, and states in its basic agenda to wipe out Israel and all its citizens. Innocent or not. They CHOSE the Hamas! under democratic rule. It is very understood to anarchists why this "deal" is bad, since no good can come out by ordering people against their will... but democracy is as "good" as it gets in this era, so if they chose a body that is  ultra religious and fanatic, most of their opinions are somewhere around there.

But you know what? I think I prefer looking at it differently. 
The uprising of the Hamas in 2006 by killing many of its opposition in the Fatah movement, has led the Palestinians today to a horrific situation- they are all prisoners of the Hamas. I am pretty sure most of them do not want all of us dead. They are ordinary humans, just like us. If they know the history you spoke of, its because its been infiltrated to their heads from childbirth... to my opinion they are being kept hostage under a totalitarian government, whose main code of honor is: "Some of you may not come back, but that's a sacrifice I'm willing to make..." 
I can tell hundreds of stories explaining the delicacy of which Israel is trying to bring to this war. But before I do that, I would like you to tell me whether the US will consider for one second the possibility of rockets sent on its civilians for more than 7 years? 
Would you consider raising your daughter in such a place? Where you need to explain to her that people who don't know her, are trying to kill her because 70 years ago her great grandparents might have lived in an ere where many people tried to kill them? and that's why she needs to leave the car right now, run and sit with you behind a wall, so she doesn't blow up if  it hits?
 Because I needed to explain this to my 5 year old daughter a week ago when the siren went off in Tel Aviv when we were in the park... 
So yes, they have much more casualties. My daughter will probably forget it in a year or two. But I live up north, what about all the kids who live in fear for 7 years now? They are casualties of war for life! Believe me...they don't study, they have no ability to concentrate, they wet at night and so on... they are psychologically ruined!

current statistics and facts

On July 7th the operation "Protective Edge" began. Prior to this date, rockets were sent daily to communities and cities in the south of Israel in a district of 40 km from Gaza strip.
As you can see in the graph below for the last year, rockets have been sent monthly on innocent citizens. 

Up until July nothing was done by the government. On June 12th 3 Israeli kids were abducted and murdered on their way home. A few days later an Arab kid was killed by Israeli religious kids as retaliation.
On the 8th of July 156 rockets have been fired on Israel. 88 of them hit, the others intercepted. the rockets were sent all through Israel - all the southern cities, including Beer Sheva (population 117 thousand), Shderot (21 thousand), Eilat (pop. 47 thousand), central cities such as Tel aviv (pop.414 thousand), Hadera (pop. 84 thousand) and so on...On this same first day Israel attacked 273 IDF attacks. 24 people were killed that day from the attacks.Here are more statistics of the operation:

 So many kids died in vane. They had no chance, they were born in the wrong time at the wrong place. It could have easily been us. But their lives have been a chaos for ages. They hardly have schools,almost no food, no electricity, and basically their life are shit. But not all of them. If you were born to one of the leaders your situation is much better... you can live in a villa in Gaza watching the sea. Even if a war comes, you are taken care of- you have a bunker and tunnels leading right to your house,so you have where to hide... the problem is for the rest of them. Those who don't get to use the tunnels...
The problem is that these children are deprived of everything in order to build the perfect war weapon and tunnel. The concrete that was used to build those tunnels should have been used for building schools, hospitals and housing. 
In order to make their life better, it wont help if you just stop the war. You need to either get the people the hell out of there or get the Hamas away. The Hamas has done nothing good to the people of Gaza, And they brought them catastrophe. The minute the war started, both of the sides lost. Does it matter if you lose your son to a bomb from the air, or you have him psychologically disabled for life? both of the sides lose. I agree the Palestinians are suffering much more, since they have chosen Satan to handle things for them. 

Satan doesn't mind putting children and women as shields over rockets. Satan doesn't care if a school or a hospital is being bombed because he sends his rockets through its windows. Satan uses all money given to the people to build an underworld filled with tunnels (see "Gaza's Tunnel Phenomenon: The Unintended Dynamics of Israel's Siege") that end up in an Israeli kindergarten backyard, through which go armed people to kill whom ever they can find. man,women,child...
The terrible waste of death and innocent people  occurs in every war. The difference here between the Hamas and Israel is that the Israel sees the Army as a shield who needs to protect the civilians, whilst the Hamas sees the civilians as a shield to protect their  army and weaponry. 
I know that more than a thousand have already died, including children and other innocent, but on the Israeli side, it is not much better, and living this reality, I'm sorry to say, leaves all the history way behind...

What next?

And to all those who are trying to think, how this truly horrible tale can come to an end, I don't pretend to have the answer, I can only say that we should not be alone in this. The Palestinians are as I said prisoners, and it might be the worlds duty to help them out. Israel has consented to every cease fire that has been asked of her. and every time the Hamas broke it by killing and attacks. Two days ago a humanitarian cease fire was broken after the Hamas killed 2 soldiers and kidnapped a soldier. Israel has built a base camp for refugees on the borders of Gaza, a place for medical attention.The Hamas forbade the people to use it. There are no sides here, only people who were provoked to fight, and cant end it right now because we "do not negotiate with terrorists". 
Maybe I am wrong. Maybe we are all responsible for what we are doing. Maybe 1.5 million Palestinians held hostage is too far fetched? if its true, isn't it their responsibility to show us at list- they want out...? so we can help them? Stefan always mentions its not our responsibility to fight somebody else's war... I know its a "socialist" way of thinking, but I just don't see how the girl in Gaza or the girl in Shderot can be responsible for a history of wrongs, and I can see how it is yours and my responsibility to try to help them out. why? Because we are human.     

יום שני, 7 באפריל 2014

שיעור בדמוקרטיה

אין כמו "חוק חינוך חובה..."
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.
עברו כארבעה חודשים לערך מאז הפוסט האחרון שלי בנושא בית הספר הדמוקרטי, ולא מעט השתנה מאז. ראשית, דברים התחילו להתבהר. מתחילים להבין מי נגד מי, למה ומתי. קצת באיחור אמנם, מאחר שמסתבר שעם היציאה למשא ומתן מול משרד החינוך, הכרזנו כאילו - אנחנו בעניין. וכעת מנסים להגיע ל"עיסקה" הכי טובה. כמה אפשר "לקבל חזרה" מהקופה הציבורית. כלומר, כמה מהמיסים ששילמתי, אולי באמת יחזרו אלי. עדיין, זו זנות. ברגע שאנחנו שמים באותה סירה, ערכים עם כסף, באותו רגע, הזננו את הערכים. ולמה? לא כי כסף זה רע, או שלא צריך לחשוב עליו...לא כי כסף זה חשוב, אבל לא נעים להגיד...אלא כי באמת ובתמים, כשבאים לבחון נושאים ערכיים, יש לבודד אותם ברמה העקרונית מסביבתם, ולקבל החלטה שהיא כמה שיותר נאמנה לערך הנחקר. נחזור לכך יותר מאוחר.
כיצד יוכלו חבורה של שרים להבין מה ערכו האמיתי שלחינוך?
פיסול קרמי, יפעת ג.ש. 
ובכן, כרגע אנחנו בשלב שקיימת טיוטא של "חוזר מנכ"ל", שבעצם משייך את 24 בתי הספר הדמוקרטיים בארץ למשרד החינוך. באיזה צורה? מן הסתם, לא כחלק מהזרם הממלכתי הרגיל, אלא כזרם ייחודי, תחת כיפת משרד החינוך. עד אוגוסט השנה ניתנת לנו ההזדמנות להחליט האם אנחנו בעניין או לא. האם חותמים על החוזר מנכ"ל או לא...ובמידה וחתמנו,תוך 3 שנים, בית הספר אמור לתפקד במלואו תחת ההנחיות עליהן הוא הסכים (כולל תקציב, מורים וכו'). עד אז, זוהי תקופת התאמה בין הקיים לבין החתום.
אז בואו נבחן על מה אנחנו חותמים:
ראשית, קיימת הגדרה מקדימה המתארת מהו הבי"ס הדמוקרטי. כבוד, חירות, שוויון זכויות, שוב כבוד... הרבה מילים יפות, בלי הרבה כיסוי, אבל נחוצות. את המילים האלה גם רואים במגילת העצמאות וחוקי היסוד. הבעיה שכל חוק שם סותר בקיומו את הרעיון של כבוד. כבוד הפרט, כבוד המיעוט, כבוד מי שלא רוצה את החוק... לא מכובד.
החלק החשוב כאן הוא: "...בפני כל אחד עומדת האפשרות לבחור ולעצב את תכני הלמידה, דרכי הלמידה, וקצב הלמידה....דרכי הוראה שונות...רב גילאית המותאמת להתפתחות האישית, הערכה חלופית (במקום מבחנים יענו...), תפקיד המבוגר ללוות את התלמיד בחיפוש אחר מטרותיו ובהגשמתן...וסיוע בהתווית דרכו. " 
סה"כ באמת נשמע מקסים. אין הערות. לפי דברי המנהלת לקח להם ימים ולילות להגיע לניסוח הזה. על כל מילה הם התווכחו. כל מונח כאן קיבל אישרור מכמה עורכי דין. ואני שואלת את עצמי - למה? יש כאן משהו שנראה למישהו מאיתנו בעייתי? ואם לא ידענו שמדובר בבי"ס? ואם היינו משליכים את האמירה על המשפחה שלך? האין זה מה שהיית רוצה? חופש מלא לך ולילדיך? האם לא היית רוצה לבחור כיצד תעביר את זמנך, וכמה זמן יקח כל דבר? האם במשפחה אתם לא חיים וגדלים ביחד - קטן עם גדול? זה לא יותר טבעי? על מה לכל הרוחות התווכחו כאן? זה שנותנים לנו את מה שמגיע לנו מתוקף היותנו בני אדם? באמת תודה...לא באמת, תודה.

פירוט חוזר מנכ"ל עליו אנו עתידים לחתום: הסעיף והשלכותיו


לפני הפירוט - לסעיפים החשובים ביותר: 
א. מקצועות ליבה- הוחלט כי על בית הספר להציע וללמד את מקצועות הליבה, אך אין התלמיד חייב ללמוד זאת אם אינו מעוניין. כלומר כל ילד ילמד מה שהוא רוצה, וללא התערבות. אפילו לא במקצועות הליבה. (סעיף 7)
ב. בית הספר יתנהל לפי רעיון הדמוקרטיה - 3 הרשויות, בהן לכל תלמיד, הורה ומורה יש קול שווה ויכולת שווה להשפיע. תרשו לי לא לפרט יתר על המידה- לטעמי כל המנגנון הנ"ל מוטעה ביסודו, מאחר שגם הצבעת הרוב, היא כפייה של דעה על המיעוט, עם זאת, הוצאתי כבר מספיק פוסטים בעניין, ולא אדון בכך כעת. ידעתי כשהכנסתי את ילדי למסגרת זו כי תהיה בעיה עם הנושא, וזה יטופל בדרכי שלי (בעיקר ע"י העברת ידע לילדים). (סעיף 1, 2 , 6)
ג. ליווי פרטני של כל ילד ע"י מבוגר - "חונכים" ילוו כל ילד מראשית דרכו בבית הספר ועד סיומו. הדבר כמובן משליך על התקציב שמשרד החינוך יקצה.
עד כאן הכל טוב...
סעיף 3: כבוד האדם וחירותו - הסברתי כבר את הסתירה הקיימת בין סעיף זה, לבין עקרונות הדמוקרטיה בסעיפים 1 ו-2.
סעיף 4: "בית הספר הדמוקרטי פועל בהתאם להוראות החלות על בית הספר בחקיקת החינוך, ונהלי משרד החינוך" משהו כאן לא מסתדר לי...מה זה חקיקת החינוך? מה הם הנהלים? האם הנהלים לא מהווים סתירה ענקית לכל עקרונות בית הספר? האם בנהלים לא כתוב שיש צורך בתלבושת אחידה, ונעילת נעליים? האם בנהלים לא מצוין כי יש לקחת מהורים לא יותר מ-1000 ש"ח או משהו בסגנון? אז אמרו לנו שלא רצו להכנס לפרטים, ושבעצם מה שחשוב זה העקרון לפיו בית הספר פועל....משהו כאן בקיצור לא מסתדר לי.
סעיף 5.5: הליך הלמידה ואורח החיים בבי"ס הדמוקרטי ...יתרחש תוך התנסות בסביבת לימודים המונחת עפ"י הערכים הדמוקרטיים - בחירה חופשית, חרות חשיבה, חרות דעה וביטוי, כבוד האדם ושוויון הזדמנויות...(כאמור בסעיף 2 בחוק החינוך הממלכתי) אותי מעניין דווקא הסוגריים. היתכן שבחוק החינוך הממלכתי מדברים בשפה שלנו? מסתבר שכן. מה ההבדל? בפרשנות. יופי. הגענו לכתה ז ולכסוטו. אנחנו מפרשים את זה נכון... נפלא. אנחנו צודקים וכוווווולם טועים. הגיוני? כן! ישים? לא. הרי זה משהו שמחכה להתפוצץ שמישהו יבוא ויגיד שהפירוש שלנו מוטעה. חוץ מזה, אם אנחנו צודקים - האין זה אומר שכל השאר טועים, ואז הם בעצם עוברים על החוק חינוך ממלכתי שלהם?
סעיף 10: הערכה בבי"ס תדגיש מגוון דרכי הערכה/חלופות בהערכה. יפה לנו...
סעיף 13: כנראה אחד הסעיפים היותר בעייתיים, אם לא הבעייתי ביותר: בחירת המנהל. מסתבר, שבהתאם להנחיות מנהל יבחר כמו בכל בי"ס רגיל. כלומר,נכון, אנחנו נוכל לערוך מכרז פנימי שלנו, ולהחליט מי מהמועמדים הכי מתאים לנו, אבל זו תהיה המלצה בלבד לועדה היושבת ומחליטה מי במכרז משרד החינוך יזכה בתפקיד. ומעבר לכך, אין לנו שום זכות וטו על המועמד שמפילים עלינו. כלומר, משרד החינוך החכם (באמת שאפו על החכמה - הוצאת מידינו את זה שיושב ואחראי על התמונה השלמה). נכון, בדמוקרטי זה לא בדיוק ראש. כי יש הרבה פחות היררכיה, אך מה לעשות, שמי שרואה את התמונה המלאה ומנווט את האוניה ראשון זה המנהל שלה. הוא מודע לכל הבעיות, היתרונות והיכולות. ואם אין לנו ראש, אז הגוף יעשה מה שמשרד החינוך ירצה. הלכת לקראתנו עד הסוף, אבל בסוף הורדתם עלינו סכין.
לזכות מנהלת בית הספר יאמר כי היא טוענת שבחירתה גם נעשתה בדרך זהה. לבית הספר לא היה שום סיי בעניין. הם המליצו עליה, אך זה לא מחייב. בי"ס גבעול השכן, גם המליצו, והועדה לא קיבלה, והם בילו שנתיים תחת מישהו, שכנראה לא כ"כ התאים, כי הוא עזב אחרי שנתיים.
סעיף 14: מורי בי"הס : סה"כ משרד החינוך מקבל את המורים הקיימים, ואינו משנה להם סטטוס. הוא אינו דורש שהמורים ללא תעודת הוראה/הכשרה סטנדרטית, יעברו קורסים, ואינו מתערב גם בקביעת שכרם. עם זאת, כל מורה חדש המצטרף דרך משרד החינוך יהיה חייב להיות בעל תואר ראשון ותעודת הוראה (כמו היום), אך חשוב לזכור, כי בעתיד היכולת שלנו לגבות כסף בעבור "מורים נילווים" או מורים אשר ביה"ס מכיר ביכולות שלהם ללא תעודות, תקטן, מאחר וסכום הכסף שיהיה מותר לגבות מההורים כתל"ן (תשלום לימודים נוסף) יעמוד על 5000 ש"ח , סכום שהוא קצת יותר נמוך מהיום. משמע הכסף הנ"ל לפעילויות ומורים נוספים יהיה מאד מוקצב. 
סעיף 15-16: קליטת תלמידים תעשה באופן שוויויני וללא הפליה, ומיון. "בית הספר יקבל כל תלמיד ותלמיד, ללא הבדל בשל רקע עדתי, חברתי או סוציו אקונומי, אם הוא נמצא מתאים לו מבחינה חינוכית ולא יקיימו מיון על סמך הישגים."  כלומר כל מה שהיה עד השנה "ועדות הקבלה למיניהן" יעלמו. אני מעלה את הנושא, בגלל שהנושא לטעמי לא קיבל מספיק כותרות בבית הספר, ורוב האנשים עדיין לא יודעים כי זה מה שהוחלט באחד הפרלמנטים, וכי כבר השנה, הבחירה של ה"מתאימים" לשנה הבאה לא נעשתה בעזרת ראיון קבלה. בעצם, היו עד היום שלושה דברים שתלמיד היה צריך לעבור: סיור, הרצאה, וראיון קבלה. היום, ראיון הקבלה נעשה לאחר ביצוע ההגרלה באשר למי שיכנס, כלומר אין יותר שליטה האם "רוח" המשפחה מותאמת לבית ספר או לא.זוהי סוגיה מעניינת, שאני באופן אישי ניתקלתי בה. כאשר נכנסנו לבי"ס ועברנו את הראיון, זומנו למשרדו של סגן המנהל לצורך ראיון חוזר. הסיבה: "האם אנו מתאימים לרוח בית הספר? " בעצם, הן בטפסים שמילאתי, והן בראיון הבהרנו כי אנו בעד חופש מוחלט לילדים, ולכן כפייה בנושאים שונים גם אם זה "דעת הרוב" אינה מקובלת עלינו. בית הספר רצה לדעת, האם נעמוד ב"חוקי בית הספר" או לאו. מאחר שלא ראינו באזור שום בית ספר אנרכיסטי, ולא היתה לנו אופציה אחרת, כמובן שהסכמנו לחוקים אלו, ואמרנו לעצמנו שביום מן הימים נלמד את ילדינו למחות על מה שלא נראה להם, ואולי אפילו לשנות את החוק מבפנים. הבעייתיות עם מיון התלמידים לפני כניסתם היא בכך שהדבר יוצר אוכלוסיה מאד הומוגנית בבי"ס (כפי שקורה היום), ואין פתיחות ל"סוגים אחרים" של אנשים, בעברית פשוטה - אין ערסים, אין אנרכיסטים מידי, וכו'. ואולי חבל שאין? או שלא? גם אני לא בטוחה בתשובה. בכל אופן החוק השתנה, ולא בהכרח בשל משרד החינוך, אלא כהחלטה בית ספרית של הפרלמנט. 
סעיף 18: "תכנית הלימודים המוצעת לתלמידים בביה"ס תכלול לימודי ליבה הנדרשים ע"י משרד החינוך במוסדות ממלכתיים או בחינוך הממלכתי דתי לפי העניין, לאורך כל שנות הלימודים..." הדגש הינו על המילה "מוצעת", ביה"ס חייב להציע את המקצועות אך לא מחייב ללמוד אותם. כיום זה כבר קורה.זו היתה בעצם הסוגיה הקשה והחשובה ביותר עליה התעקשו ,ובצדק, במשא ומתן עם משרד החינוך, ולבסוף הצליחו להוריד אותם מהסוס הגבוה של "מקצועות ליבה חובה". מעניין אותי לדעת מה עושים בבי"ס כמו סאדברי ירושלים או כנף, שבהם תוכנית הלימודים נבנית בהתאם לרצונות תלמידים. בעצם, בתחילת שנה, מגיעים התלמידים ויוזמים את המקצועות והשיעורים שמעניינים אותם, ובהתאם לזה בונים עם המורים מערכת שעות. כיצד ישפיע חוק זה עליהם? 
18 ב' מוסיף : "...יש לעשות שימוש בספרי הלימוד המאושרים לצד תוכניות לימוד בית ספריות נוספות" אמנם, יכול בית הספר ליצור בעצמו את תוכניות הלימוד שלו, אך הוא לא יוכל להכניס לתוכו ספרים שנויים במחלוקת שעויים לעורר ביקורת ודיון, המציגים נקודות מבט אחרות בעולם, כמו לדוגמא ספרי פלסטיניים המסבירים על יום האדמה ושכאלו. אני לא יודעת מי הסתכל לאחרונה בחוברות הלימודים של הילדים, אך כבר מגן טרום חובה, קיים בחוברות הרבה על הדת, המסורת החגים והלאומיות. אין כמו הדגל, נשיא המדינה וראש הממשלה. הנושאים נלמדים בצורה מאד מניפולטיבית, עם דגש על חשיבות המדינה וערכיה הדתיים. להגיד שזה נראה לי נכון? ממש לא. בטח לא למישה אתאיסט ואנרכיסט, שאינו רואה באל/קומקום מעופף/מפלצת בשמיים או כל סיפור אחר משהו שיש לספרו לילד, ואינו מסכים עם ההכתבה שבמדינה חייבים להתנהל בהתאם לכפיית הרוב. זה ככה, אבל אני לא אלמד את ילדי שככה זה צריך להיות. 
סעיף 20-21: "תשלומי הורים יהיו לפי חוזר מנכ"ל. ביה"ס יהיה רשאי להפעיל לימודים נוספים (תל"ן)ייחודי לו, שימומנו ע"י ההורים, בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל."כפי שכבר נאמר, תהיה זו בעיה לא קטנה, בעיקר בבתי ספר "עשירים" הגובים תשלומי הורים גבוהים מ-5000 ש"ח, לשמור על רמת ההיצע ומקצועות הלימוד שמוצעים בהם. תהיה בעצם ירידה הדרגתית (ההתאמה כאמור תעשה ב-3 שנים), ברמת החינוך והמקצועות הייחודיים כ"כ לבי"ס הדמוקרטי. גם בבי"ס שלנו היד תצטרך להיות מאד קמצנים במתן וקיום מקצועות מיוחדים כפי שקיימים היום במערכת. 
זהו.
אלו הסעיפים שעליהם אנו חותמים, והטיוטא של חוזר מנכ"ל. 

ומה הלאה? איך יראה העתיד? 


ועכשיו, אחרי שהחלטנו לחתום, כי בעצם קיימים שינויים, אך הדרישות באמת לא בלתי הגיוניות, בואו נחשוב כמה שנים קדימה. בואו נחשוב מה יקרה כששי פירון יעלם ממשרד החינוך, ויבוא במקומו סוג של גדעון סער. מדובר בחוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל ניתן לשינוי. גם הסעיפים בו ניתנים לשינוי. מי אמר שעם היכנסו של השר הבא לא יעלמו לנו כמה סעיפים חשובים כמו מקצועות ליבה ואחרים... אף אחד. גם לא מבטיחים לנו שהדבר ישאר. מה שכן מבטיחים הוא - שברגע ש"חתמנו" על ההצטרפות לבתי הספר הייחודיים של משרד החינוך, זה לנצח. לא ניתן לצאת מכך אח"כ (או לפחות למרבה הבנתי). כלומר בקלות רבה, נוכל להשאר עם מנהל שלא לטעמנו, וחוקים חדשים ושינויים שיכניס הבא בתור.


אפשר לשאול, אבל בשביל מה? למה בכלל לעשות את זה. טוב לנו כמו היום...

מה יקרה אם לא נצטרף? כאן מתחילה הבעיה... ראשית, בית הספר לא יקבל את התקציבים הגדולים שמשרד החינוך נותן או במילים אחרות, אנחנו לא נקבל החזר על הכסף שנגנב מאיתנו במיסים...(אני בהחלט חיה עם זה בשלום...) 
שנית, כפי שנסחה זאת מנהלת בית הספר - הבי"ס כרגע הוא נפרד, הוא לא תחת כיפת החברה והקהילה,הוא אליטיסטי, מתאים רק לשכבות מסוימות,  ובעצם כך הוא אינו נגיש לכל תלמיד. נכון שאין ילד מתאים שלא יכנס בגלל בעיית כסף. זה לא יקרה. העירייה והבי"ס לא יאפשרו זאת, אך הוא עדיין לא מוגדר כחלק אינטגרלי במשרד החינוך. (גם עם התירוץ הזה אני חיה בשלום...אני לא חושבת, שצריך, שכל הילדים בארץ ילמדו תחת אותה כיפה של מערכת חינוך. איך שלא יסתכלו על זה, זה מנוון, זה מוציא את החשק לייחודיות, השקעה, ופלורליזם, וזה בעיקר מוריד את הרמה, ראה ערך צבא). 
אבל הסיבה הכי בעייתית כאן, היא  - 

בית הספר עשוי להסגר, או שווה ערך לכך. למה הכוונה? היום, יש מצב, שתכנס פקחית של משרד החינוך, תראה ילדים יחפים ותגיד, אלוהים ישמור, ויורו לנו מיידית לשנות את המצב, או שפתאום איזה הורה חדש כנראה, יחליט שתשלומי ההורים גדולים עליו, כפי שקרה בביה"ס הדמוקרטי ביפו, וידווח למשרד החינוך. באותו רגע, משרד החינוך מבטל את כל האפשרות לתשלומי הורים, והלכו כל השיעורים המעניינים, הלכו כל המורים הייחודיים, והלך כל הרעיון של בית הספר.ביה"ס ביפו, לא נפתח השנה בגלל זה, או שהתלמידים הגיעו והגיעה רק מחצית מהמורים. זה די בעייתי לא? 


לכן, יכול להיות שההצטרפות לחוזר מנ"כל נכונה. באופן זה, אנחנו לא מאפשרים שיסגרו אותנו, או שנפעל באופן "בלתי חוקי", אנחנו דוחים בשלוש שנים את הספק שמישהו יפעל נגדנו (נניח שר החינוך הבא), ואנחנו בעיקר יוצרים בסיס עתידי למשא ומתן עם משרד החינוך על עקרונות שאנחנו דוגלים ומקדמים. כלומר אם משרד החינוך יבוא בדרישות שונות, אז יהיה לנו מסמך המכיר בנו ככאלה וכאלה, ולא קל יהיה לעמוד מולו. 

עדיין אני מודה שקשה לי. קשה לי עם הדו שיח וההתפשרות גם על הסעיפים הקטנים, קשה לי עם השותף איתו אני עושה עסק, ובעיקר קשה לי עם זה שאני מקיימת את העסקה מתוך פחד. פחד שלא יסגרו/יהרסו/ישנו לי. במדינת ישראל של 2014, אנחנו עדיין חיים בפחד שהשלטון לא יתנכל לנו... זה לא נראה לי דרך טובה לחנך. אני יודעת שאת הילדים שלי אני משתדלת לא לחנך ככה. אני בטוחה שגם אתם. אז למה אנחנו מקבלים את ההתנהלות הזאת ביום יום, מול הרשויות כבוגרים? למה אנחנו מתנהלים כך?










יום שני, 31 במרץ 2014

הגן הטבעי-אבולוציה של גני משחק - חלק ב'

גן המשחקים במאה ה-19: משחק ברחובות
ללא בטיחות וללא מקום של ממש.
אז נכון שהפוסט הראשון עסק ב"היום", אך כדי להבין את הבסיס להרבה אמירות כאן, חשוב להתייחס לעבר. לאיך זה התחיל, ומדוע...

גן המשחקים החל את דרכו בעולמנו בגרמניה של המאה ה-19. עד אז, הטבע, השדות, החוות, היערות, והחורשות היו עולם המשחקים של הילדים. הטבע הפראי איכלס את הילדים על כל גווניהם - הגדולים, המעיזים והשובבים ועד הקטנים המופנמים והמפוחדים. כולם יכלו למצוא לעצמם פינה מתאימה בטבע. גני המשחק היו נחלתם של ילדי העשירים בלבד. הם תוכננו כגנים שלמים ובהם פינות שונות של פעילות לילדים: פינת בוטניקה משתלה או ארבוריטום, אזור למשחקי כדור, אזור ריקודים, פינת חי, ועוד (ראה תוכנית גן מהמאה ה-19, המפרטת את הפונקציות השונות).
תכנית גן משנת 1809
במאה ה-19 ועם התפתחות המהפכה התעשייתית והמעבר לעיר, החלו הילדים לאבד את מקומות המשחק שלהם. העיר גדלה, הרחובות נסללו, הבניינים והמפעלים נבנו, ולאט לאט התרחקו היערות והחורשות, החוות נהרסו, והילד נותר עם הרחוב כמקום משחק אחרון.הילדים הפכו בין לילה ל"פירחחים". ההתייחסות לילדים במאה ה-19, בכתבים וברשמים היא כאל ילדים פושעים שיש לרסן אותם, ולמצוא להם תעסוקה, שתמנע מהם להתפרע ולהרוס בתי מסחר. בעקבות זאת החלו שני דברים להתפתח : ארגז החול, וגן המשחקים הציבורי. ארגז החול היה בעצם רעיון אותו אימץ פרובל (איש חינוך מגרמניה שפיתח את רעיון גן הילדים הראשון)באמצע המאה ה-19. חברו שלח לו מכתב בזו הלשון:
"ידידי היקר: אתמול קראתי בעיתון של יום ראשון כשעלה בי רעיון שברצוני להעביר לך. חשבתי, האם גבעה של חול לא תוכל להיות יעילה ומשעשעת למשחק? כוונתי לקופסה נמוכה מעץ המלאה בחול. זה יהיה כמו גן משחק קטן. ילדים יוכלו לשחק בזה עם קוביות. נראה לי שילד יוכל מאד להנות מהטמנה והעמדה של הקוביות בתוך החול. חול גם ניתן לשינוי לכל מיני שימושים. כמה טיפות מים מעורבבות יאפשרו לילד ליצור הרים וגאיות וכך הלאה. "
מבני ארגז החול הראשונים
לאחר הכנסת החול לגן המשחקים של פרובל, הדבר הפך להיות פופולרי במהירות. לקראת סוף המאה ה-19, היו העיריות  בארה"ב (בבוסטון ומקומות אחרים) שופכות ערמות של עפר בפארקים הציבוריים, ומאפשרות לילדים למקד את האנרגיות שלהם באזורים אלו. קראו להם "גני החול".אלו היו גני המשחק הציבוריים הראשונים שקמו. פרובל קרא לגנים שלו "מוסדות משחק ופעילות" ואח"כ שינה את השם ל"גני ילדים".



גן משחקים בסמיט', פילדלפיה, שנת 1904
מגלשות ונדנדות מהר מאד מילאו את הפארקים השונים. מגלשות החלו כאלמנטים עשויים עץ, מוחלק לרוב, והמשיכו לאלמנטים ממתכת. בתמונות שפירסמו BBC ניתן לראות דוגמא נפלאה מפארק וויקסטד בקטרינג (זכויות יוצרים Geoff Robinson).
בתחילת המאה ה-19 מאמרים ראו את הגן האידיאלי מכיל: אזורי משחק נפרדים ואזורי בפורט עבור בנים ובנות.הגנים יהיו תחת השגחה, ויכילו אזורים מוגנים, ושירותים, אזורי צל, ערוגות מגוננות, ובריכות שחיה או שיכשוך.(Kaitlin O’Shea, 2013)המשחק בגנים היה מאד מתוכנן ו"פרודוקטיבי". הילדים שיחקו אך למדו בו זמנית. היתה אג'נדה מאד ברורה למשחק. מהר מאד חברות המתקנים, תפסו את הרעיון והחלו משווקים מתקנים מפלדה וברזל( 1900-1920). עם הזמן, החל הגן מכיל חומרים יותר זמינים כגון פלסטיק, עץ ובטון. 
מתקני משחקים משנת 1920 (קרפטסברי)
בין השנים 1940-1950 החלו קמים גני הרפתקאות או גני גרוטאות, עם מעט השגחה עם החומרים שיש בנמצא. בין השנים 1950-1970 עדיין נעשה שימוש מסיבי בברזל ופלדה, אך הרעיון משתנה לגני סיפור (צורות חיה, טילים, תעלות ומגלשות)
1970- 1980 רעיון הבטיחות החל מחלחל והגנים הפכו להיות מחומר פלסטיק, עם פינות מעוגלות. משנת 1980 ועד היום, הבטיחות הלכה ותפסה תאוצה, משטחי גומי הפכו שכיחים, והמתקנים נהיו גבוהים, גרנדיוזיים ודמיוניים יותר. 
בכל אותן שנים, וככל שעבר הזמן החלו להתמעט כמות הצמחים בגן (בעיקר השיחים). העצים הפכו לפרגולות/יריעות צל, ואזורי האחו הפכו למדשאות גזומות היטב במקרה הטוב ולגומי במקרה הרע.


מה קרה במערכת החינוך ובחצר בית הספר? 

מאז הכניס פרובל את המשחקים לגניו בשנת 1886 בגרמניה, חל שינוי קיצוני במתקנים ובחצר המשחקים הקיימת בבתי ספר היום. בית ספר סטנדרטי (וכמוהו גן ילדים), מכיל היום בממוצע 4 אלמנטים שונים: אזור אספלט/מגרשי ספורט עם מצע קשה, מדשאה מסודרת, מתקני משחק סטנדרטיים וקצת  צמחיה כגון: עצים, שיחים וערוגות פרחים. ילדים בבית ספר, נתקלים היום בבריונות, ומלחמות שליטה. לחזקים יש זכות על המתקנים הגבוהים, ורק להם לרוב יש אומץ לעלות למעלה. החלשים והמפוחדים, לרוב יושבים בצד ומביטים. 60% מהילדים בחצרות ומגרשי משחק, שאינם תחת השגחה, יושבים בצד ואינם לוקחים חלק בפעילות. (דאנר 1991)! 
דיאמנט ובל, 2006

העיצוב והתרבות הנהוגים בחצר בית הספר משפיעים על הפעילות הפיסית של ילדים. בתי ספר קונבנציונלים עם גדרות,משטחי בטון גדולים ריקים, המעודדים תרבות של הסגר, ושליטה, מגבילים הזדמנויות של פעילות פיסית. בניגוד לכך, בתי ספר "ירוקים" עם עיצוב בעל משמעות ותרבות של שיתוף, יכולים לתפוס תפקיד חשוב בקידום הבריאות המנטלית והפיסית של תלמידים. (דיאמנט ובל, 2006) בדיקה מקיפה של דברים המדכאים ומעודדים פעילות פיסית של ילדים בבי"ס בחצר המשחקים גילתה דברים רבים: הכנסת שיעורי ספורט למערכת ומעקב אחר התקדמות תלמידים יביאו לשיפור ניכר, אך דווקא הדברים הקטנים מפתיעים: ריבוי משגיחים בחצר,חוקים בבי"ס,אזורים שאסור להכנס אליהם, מחסור במדיניות המעודדת פעילות אקטיבית, כל אלו דיכאו את הפעילות הפיסית בילדים. 



הזדמנויות למשחק ללא תחרות (22%) , הזדמנויות לשחק/לטפל בטבע (18%) ,דינמיקה בין ילדים (23%) הם הגורמים שעודדו הכי הרבה פעילות פיסית בין ילדים. 
במחקר בארה"ב, הרינגטון וסטדמן (1998) נכתב כי "ילדים המשחקים בסביבה בה הדגש על מתקנים ולא טבע, נוצרת היררכיה מובנת המבוססת על יכולת פיסית. לעומת זאת, כשהוסיפו למדשאה שיחים, ילדים שיחקו שונה לחלוטין ב"חדרים הירוקים" שנוצרו. משחקי דמיון וסוציאליזציה התפתחו. יותר מכך, ההיררכיה הושתתה פחות על יכולות פיסיות ויותר על יכולות ורבליות, יצירתיות ויכולת להמציא מה היתה הסביבה יכולה להיות..."
בהמשך בחנו דיאמנט ובל את האלמנטים הפיסיים בחצר המשפיעים על פעילות ילדים חיובית. ניתן לראות כי אמנם הבעיות המקשות ביותר על פעילות הן המקובלות וידועות לכל כמו: מחסור בהצללה, מרחבים המתאימים לפעילות, בטיחות ותחזוקה, אך האלמנטים היותר מיוחדים כוללים: מחסור באזורים הניתנים לפירוק, מחסור בנופים וירק, ואזורים העונים על צרכי הילד. אלמנטים בחצר המשפרים פעילות כוללים: מגוון רחב אלמנטים נופיים, מגוון אפשרויות משחק, הגדרת מרחבי המשחק וכו'. לפי הארגון הלאומי לסביבה חינוך ואימון בארה"ב, בתי ספר המכניסים לתוכם סביבות טבעיות ,יוצרים שיפור קיצוני ביכולת האקדמית בכל שיעור במערכת. (2000) כלומר הסתכלות די מהירה מציגה תמונה עגומה באשר לעיצוב חצרות המשחק בבתי ספר הקיים היום. מה עם כן נדרש בכדי לשפר את החצר? כיצד ניתן לשנותה כך שתענה על צרכי הילד ותתמוך במשחק שלו? 
במחקר אחר שנעשה ע"י דיאמנט ובל (2007) ב-59 בתי ספר קנדיים שעברו מהפך בשל הכנסת "תוכנית ירוקה" לחצר בית הספר. לפני הכנסת התכנית, בתי הספר הכילו מאגר סטנדרטי של פונקציות כפי שצוינו קודם, לאחר הכנסת ה"תכנית הירוקה" היו בבי"ס: יותר עצים (96%)שיחים (87%)סלעים ובולדרים (66%), צמחיית בר (65%), גני פרחים (49%), גני פרפרים (41%), חול (38%), בולי עץ (38%), גבהות (31%), אלמנטי מים (7%) וגני ירק (27%). ההשפעה על התלמידים היתה מדהימה. בטבלה המצורפת מצוינים הנושאים שנבדקו וההשפעה עליהם:
  

במחקר אחר שנעשה באוניבסיטת טלמרק ע"י Ingunn Fjørtoft בשנת 2004 בנורווגיה, לקחו 3 גני ילדים :
קבוצת מבחן: הגן הטבעי – גן רגיל, שפתחו בפניו אזור טבעי של חורשות למשך שעתיים ביום 
קבוצות ביקורת: שני גנים סטנדרטיים עם חצר משחקים ומתקנים רגילים זהים 
טבלת השינוי ברמת הפעילות של הילדים בקבוצת המבחן וקבוצת הביקורת
הפער הנוצר בין קבוצת המבחן לקבוצת הביקורת
בחנו את רמת השיפור ביכולות הפיסיות ספורטיביות אצל הילדים בין הגנים. ניתן לראות בטבלה כי השיפור בקבוצת המבחן, היכן שאיפשרו שעתיים של משחק בתוך חורשה, היה גדול ביותר, ובכל המדדים כמעט חל שיפור. המדדים היחידים שלא השתפרו היו מדד הגמישות, הקשור בעיקר לגדילת הילדים וירידה פיסיולוגית ביכולת הגמישות שלהם. לעומת זאת בקבוצת הביקורת, היכן שהילדים הוסיפו להשתמש במתקנים הרגילים בחצר, לא חל כמעט שיפור ברמה הפיסית של הילדים. במחקר אחר נמצא כי "קיים קשר ישיר בין מספר האלמנטים הטבעיים הקיימים בשטח (עצים,גבעות,דשא,חול, מים וכו') לבין רמת הפעילות האקטיבית של הילדים. כמו כן ילדים ששהו בסביבות טבעיות הראו יותר יכולות של שוו"מ, ותושיה מאשר ילדים ששהו בסביבות סטנדרטיות."(FJORTOFT AND SERGEIE,2004
משחק בבי"ס הוא שונה בתכלית ממשחק בפארק. מדובר במשחק תחת השגחה (ברמה זו או אחרת) במקום עם אוריאנטציה לימודית, המספר לילד סיפור על התרבות והאתוס של בית הספר...(מלון וטרנטר,2003) חצר בית הספר מטרתה לקדם למידה ופיתוח.חצרות המשחק לא קיבלו עד היום מספיק התייחסות כמו הפנים, וכך גם הרווח שהילד קיבל מהם. אין זה אומר כי לא חשבו על תכנון החצר עם אג'נדה מסוימת.החצר נחשבה עד היום כמקום למשחק וספורט, ולא מקום ללמידה או דברים רציניים הקשורים בחינוך. ההבנה כי החצר יכולה להוות חלק מהחינוך של הילד, צריכה להתפס בשתי רמות: לימוד מוסדר כחלק מהמערכת (שיעורים מוסדרים בחצר, גינת ירק, אקולוגיה,וכו'), ולימוד אקראי הנעשה ע"י האינטראקציות בין הילדים לבין עצמם, ובינם לבין הטבע/החצר שסביבם. החשיבות הקיימת בחינוך מהסוג השני לרוב גדולה בהרבה מהחינוך המתרחש בצורה מוסדרת. 
ובכן, אם נחזור לגן המשחקים הטבעי, קיימת קורלציה מאד גבוהה בין מה שמציע הגן לבין הדרישות העולות מתוך המחקרים. למעשה, ככל שיש יותר ירוק (בעיקר שיחים), יותר חול ובוץ וחומרים מתפרקים טבעיים, גדלה שביעות הרצון של הילד, התפלגות הילדים בפעילויות השונות בחצר גדלה, קיים פחות עומס על כל מטר מרובע, ובעיקר על אזור המתקנים, והשליטה בחצר עוברת בעצם מהבריון והכוחני, לרוחני הפילוסוף והחולם . חצר המשחקים נצבעת בצבעים הרבה יותר רב גוניים, ומספקת את צרכיהם של כולם. 
ועתה לבעיה המרכזית העולה בכל רעיון חדש המיושם על ילדים, בייחוד בארצינו. מה יקרה אם? אם הילד יפול, או ישרט? אם הוא יתלכלך או יקח סיכון מיותר? אם הוא יחליק או ישבור חס וחלילה משהו?...מה יקרה אם?...


בטיחות

קצת סטטיסטיקה בנושא פגיעות ונפילות בגני משחק:
נפילה על משטח היתה מעורבת ב-79% מהתאונות.הפגיעה הנפוצה ביותר בילדים במגרש משחקים רגיל היא שבר בצלע העליונה, הנגרם ממכשיר טיפוס (FISSEL,2005) .הפגיעה השניה הכי נפוצה היא נפילה ממגלשות (FISSEL,2005) 
נפילות מגובה הן בעיה מס' 1 בבדיקות הבטיחות.
רוב הפציעות במגרש המשחקים קשורות ב: מתקני טיפוס 53% , נדנדות 19% , מגלשות 17%

אז נכון, ילדים הם הדבר החשוב לנו ביותר בעולם, ואף אחד לא רוצה שיקרה להם משהו, עם זאת, ילד שלעולם לא נפצע, לא ידע לקחת סיכונים בעתיד כשיהיה בוגר, ויותר מזה, הוא לא ידע להתמודד עם נפילה או פגיעה לכשתקרה. מעבר לכך, ילד שאינו לוקח את הסיכונים בגיל צעיר, כנראה יקח את הסיכון בגיל 16-17-18, על הרכב של ההורים שלו, על האופנוע, או על ההר הכי גבוה בעולם...ואז, הפגיעה תהיה קשה בהרבה. תפקידנו לא למנוע סיכונים לילד, תפקידנו ליצור לו סיכונים שלא יהוו סכנה חמורה, וללמד אותו שתמיד ניתן לקום, להחלים ולהתחזק מכל נפילה. בעיקר, צריך ללמוד ממנה. 
הגן שניצור הוא גן, שבו סיכונים הם ברורים וקוהרנטים לילד. ילד שמחליט לטפס על עץ לבדו, יודע כי הוא עולה לגובה. הוא יכול להעריך האם הוא יוכל לרדת או לא. ואם לא - אנחנו שם. ילד שעולה למתקן משחקים סגור אינו מודע לגובה אליו הוא עולה. לפיכך הנפילה ממנו תבוא בהפתעה וללא הכנה מראש.אם כן - כמה נקודות חשובות לגבי סיכונים וילדים:
גן טינטו שבאוסטרליה - גן משחקים טבעי משגע
  • אם המשחק אינו מהווה אתגר מספק לילדים, קיים חשש שהם יחפשו לקחת את הסיכון במקום אחר. 
  • לילדים אין את היכולת של מבוגרים להעריך את רמת הסיכון הכרוכה בפעילות מסוימת ועל כן עלינו לספק להם סביבה שתאתגר אותם מצד אחד,אך לא תהווה להם סיכון גבוה. 
  • ילד משועמם מחפש תעסוקה במקומות לא לו. לרוב רמת הפציעות עולה. על כן, קיימת חשיבות שלמען הבטיחות, נדאג לו למגוון רחב ביותר של פעילויות שיעסיקו אותו. (Frost 1985, cited in Striniste & Moore, 1989). 
  • גן משחקים טבעי בבי"ס יסודי בנורווגיה
  • הגבלת גמישות הילדים לחקור את הטבע בעצמם, מקטינה את יכולתם לפתח יכולת לפתרון בעיות, בטחון עצמי, גמישות מחשבתית, בריאות פיסית ונפשית. (Richard Louv)
גן המשחקים הטבעי מתוכנן מראש למנוע נפילה מגובה רב. בגנים הטבעיים ישנן גבעות רכות לנפילה ובולי עץ פזורים ולא מתקן משחקים אחד מרכזי עם שלבי סולם. בגנים אלו ישנו אחוז נמוך בהרבה של פציעות מאשר בגנים הרגילים (Fjortoft and Sageie, 2000) . להלן כל מיני תקנים ורגולציות שכולם חיים לפיהם, וניתן לשאול את השאלה- האם נכון הוא הדבר?...

  1. קיר טיפוס עד 2.5 מ' יצריך משטח נפילה, מעל גובה 4 מ' יצריך משגיח...
    בגן הטבעי, "קיר הטיפוס" נשען על הקרקע המשופעת ועובד בעזרת בולדרים וסלעים בגדלים משתנים.אין סכנת נפילה, אין סכנת עייפות(מקסימום נשכבים על הקרקע).
  2. כל אמצעי עלייה יצויד במאחז יד זהה משני הצדדים...ילד שצריך מאחז ישתמש בו בכל מקרה, ילד שאינו צריך את המאחז, יעשה בו שימוש רק אם יהיה בעל איכויות משתנות מתוך עניין, ותחושה.
  3. מדרגות צריכות להיות בגובה, רוחב, ומרחק אחיד, לפחות 3 מדרגות...מדרגות רגולריות יהיו מובנות מאליו לילד והוא לא יסתכל וישים לב כשהוא עולה בהן. מדרגות אי רגולריות, יפנו את תשומת לב הילד למדרגה, והוא יעלה ביתר זהירות.
  4. רשת של טיפוס תורכב מחבלים מאושרים, כאשר החורים 
    ציור המסביר את האזורים ה"יותר
    פגיעים" אצל הילד בעת נפילה. 
    ברשת יהיו בגודל שווה...ילד שיטפס על רשת עם חורים שווים בגודלם לא ישים לב היכן תופסות ידיו. אם החורים יהיו בגדלים משתנים, הילד ישים לב לכל מקום בו ידיו נתלות.
  5. גובה נפילה לא יעלה על 2.5 מ' לגובה 1.2 מ - נקבע מעקה בגובה 65 ס"מ לפחות. לגובה 1.5 מ ויותר - נקבע מעקה בגובה 90 ס"מ לפחות...רוב החוקים והתקינות נוגעים לנפילות, משום שרוב הפגיעות הן מנפילות. הגן הטבעי אינו מאפשר נפילה מתקנים גבוהים משום שהם נתמכים וקרובים לפני הקרקע.
  6. בנדנדה, גובה המושבים מהקרקע צריך להיות בין 45 ס"מ ל-64 ס"מ מהקרקע, המרחק בין המושבים לבין עצמם 90 ס"מ ובין המושבים לצידי החצובה,שבתוכה יושבים המשחקים - 60 ס"מ...נדנדות אי רגולריות בגבהים יותר נמוכים עם יכולת נמוכה יותר לתנודה מגדילה את קהל המשתמשים (צעירים יותר). נדנדות "טרזן" הן אתגר ולא בהכרח מסוכנות יותר.
לאחר שהבנתי כי הבטיחות היא פן חשוב ביותר בארצינו, אך גם הבנתי את החשיבות שב"לתת לילד ללמוד מטעויות", החלטתי לבדוק את הנושא מול מכון התקנים הישראלי. קבעתי פגישה עם אחראי מתקני משחק, הצגתי בפניו את הגנים, ואת כלל הנושא, וביקשתי את דעתו על יישום הגנים בישראל, ומה דעתו מבחינה בטיחותית. 
הוא טען כי "אינו רואה בתמונות ובחומר שהצגתי בפניו שום דבר שהוא לא בר ביצוע, או שיש להפילו בשל בטיחות" עם זאת, הוא הסביר כי כל עוד אין תקן לנושא, יש צורך בליווי מלא של פרויקט שכזה מתחילת התהליך ועד סופו. כלומר, ברגע שקיימת תוכנית רעיונית ראשונית, כדאי לקבוע פגישה עם מכון התקנים ולשבת ולקבל את חוות דעתם, וכך הלאה לכל אורך הפרויקט, עד הביצוע וכולל כמובן. אי לכך, ירד מבחינתי אחד החסמים הגדולים, ויש אישור להתחיל לדמיין... עוד דבר - בתי ספר היום במדינות מערביות החלו להבין כי כמות החוקים והתקנות בבתי ספר מקפיאה את הילד, ולא נותנת לו להסתכן, ולהנות. מצ"ב סרטון המספר מה קורה בבית ספר(באוקלנד, ניו זילנד) שהורידו בו את כל החוקים...

על חלקי הגן השונים, כיצד נבנה אותם, וכיצד יראו, אפרט בפוסט הבא.
ועד אז- תקחו סיכונים, אבל תחיו כדי לספר את הסיפור לכולנו...




יום שבת, 8 במרץ 2014

הגן הטבעי, אבולוציה של גני משחק -חלק א

כשאני הייתי קטנה, היינו כל היום בחוץ. היינו משחקים "חיי שרה", געגעגע וכל משחק כדור אחר שמזכיר.
 היינו גם מטפסים על כל דבר שלא זז, וגם כמה דברים שזזו. עצים היו מבחינתנו תוצר נאה של הטבע למטרת טיפוס נטו, ואולי בניית מחנה אם מדובר באקליפטוס טוב. כל חתיכת זבל שנזרקה הפכה מהר מאד לכלי נשק/מקום מחבוא/ אוצר.
ה"חומר" שאיתו עבדנו היה לרוב עלים, בוץ, חול (כן, כזה שפעם היה בים, אבל בגלל הרבה שנים של שהייה מתחת לעצי אקליפטוס ואורן, והרבה חתולים, הזכיר יותר חומר חום אחר).
כל מתקני הטיפוס והמשחק שהיו בנמצא כללו 3 צבעים- אדום צהוב וכחול (למרות שכולם היו מאד מתקלפים ולכן כללו את 3 הצבעים, שהיו בצביעה של השכבות הקודמות). כל המתקנים היו מברזל, גם המגלשות, ואם הגיע הקיץ, ידענו שאסור להישב עליהן אחרת נחזור עם כוויה דרגה ב' הביתה. המתקנים האחרים כללו לרוב מוטות ברזל שחוברו ביניהם ליצירת מבנה עליו טיפסנו ופשוט ישבנו כמה שיותר גבוה.
במקרה שלי (ילדת בסיסים), היו גם כמה מטוסים שהפכו מתקני משחק ולא היתה שום בעיה להתישב בקוק-פיט ולהפוך טייס גם אם היית בגיל 3. זה, המקרה שלי...
אחי הקטן כבר זכה למתקנים אחרים. ראשית, אצלו הטלויזיה היתה בנמצא. (גם אצלנו, אבל בעיקר בשביל קטקטים לשבת בבוקר...מעבר לכך לא היה מה לראות).אצלו גם היה מחשב. לי היה "קינג קווסט" במחשב. הוא כבר שיחק עם עכבר.  אחוז הזמן שהוא בילה מול המסך עלתה ב-20%. לא כי הוא שונה ממני, פשוט כי היתה לו אפשרויות. המתקנים שהוא נהנה מהם במגרש המשחקים, כבר כללו הרבה יותר פלסטיק. המגלשות היו צבועות יפה, ולרוב אפשר היה להתישב עליהן גם ביום קיץ חם. אחי כבר פחות טיפס על העצים, אלא התמקד במתקנים שבגני המשחק, וברחבות הכדורסל שהופיעו לצידן. זה המקרה שלו...
הילדים שלי נמצאים היום ב"עולם האגדות". יש להם מסכי טלויזיה/מחשב/אייפד או אלף אפשרויות אחרות, בין אם אני אוהבת ובין אם לא, בין אם יש בבית טלויזיה (אין), ובין אם לא (אז יש אצל סבא/תא שגרים ליד...). מתקני המשחק המוצעים להם היום כבר עשויים מנירוסטה ומתכות מנצנצות אחרות. פלסטיק זה אווט. מתקנים אלקטרוניים שעובדים על אנרגיית השמש זה אין. מצע החול עתיק היומין נעלם לחלוטין ומקסימום נכלא בארגז חול פינתי ומייצג. כל שאר השטח גומי. או דשא סינטטי תלוי כמה הגן משחקים מושקע. הילדים כבר לא מטפסים על חבל אמיתי, אלא על רשת מסיבי פלסטיק וברזל וחבקי פלדה אל חלד. אפילו העצים הפזורים היום בגני המשחק הם כבר לא מה שהיה פעם. אם תטפס עליהם הם לרוב ישברו תוך שניה כי עובי הגזע שלהם 7 ס"מ. 
עולם המים הפך להיות היום מרכז העניינים. אם פעם, היינו משתדלים למצוא ברז דולף בקצה גן המשחקים, כדי לעשות לנו תעלת מים ובוץ, היום, יש לנו ריצפות המשפריצות מים עם תותחי מים ספריים בגבהים משתנים, ומזרקות אינטראקטיביות. וזה שוס. הילדים מתים על זה. הם יכולים להיות שעות באזורי המים. אבל המים קצת שונים. זה לא המים של פעם. קודם כל זה מים עם כלור וחומרים מחטאים כך שחס וחלילה לא יעבור איזה חיידק מוכן לילד. שנית, הרחבה נקייה, ורחוקה מכל דבר שמזכיר חול, כדי שחס וחלילה לא נתלכלך ויווצר בוץ (לא עלינו...) אפילו המתקני שתייה היום הפכו להיות מפוצצים, לוחצים פה, יוצא שם, זורם לבריכת ניקוז שממנה שותה הכלב וכו'. פעם לא היו בכלל ברזיות. היינו מביאים בקבוקי מים ממוחזרים עם מים חמים בפנים. המים של גני המשחק היום, הם לא באמת מים. זה עוד מתקן פלסטיק שהילד נהנה ממנו, אבל הוא רחוק מצורתו האמיתית ואופן השימוש בו. אבל ילדים לא יודעים זאת. רק מי ששיחק פעם עם צינור ליד ארגז חול, יודע כמה הילד מפספס...
ומתקני המשחק בעצמם...וואוו! היום המתקנים הם חווייה לעיניים. ממש יצירות אומנות .


הם מכילים משחקים בתוך משחקים, והם גבוהים...כמה שהם גבוהים... כ"כ גבהים, שילד עד גיל 4 לרוב די פוחד לעלות למעלה. זה גם לא בהכרח בשבילו...כי אם פעם היינו מגיעים לגן המשחקים, והילד היה מטפס על מה שהוא יכול ומה שלא, היה נשאר לגיל המאוחר, היום, כשאתה מגיע לגן שעשועים יש לך שילוט על כל מתקן, ובכניסה לגן, וביציאה, ועל כל מקום שאפשר המורה לך שזה לילדים מגיל 6 ומעלה, או יש לעלות רק בליווי הורה, או שזה לא נועד לילדים מעל גיל שנתיים...בגנים מתקדמים, יש אפילו פקחים העוברים ומורידים ילדים שאינם בתווך הגיליים המתאים מהמתקן. שחס וחלילה הילד לא יפול או יפגע. כי היום כבר הרבה יותר קל להפגע. הרי המתקנים ממש גבוהים. ככל שאתה רוצה להלחם ביותר מסכי טלויזיה, המתקן שתיצור יהיה לרוב גבוה יותר. היום, מעל כ47% מזמנם הפנוי של ילדים עובר מול מסכים ואמצעים טכנולוגיים אחרים. 
אז, מה הן בעצם חלק מהבעיות העולות היום במתקני משחק קיימים?

בעיות בגני משחקים סטנדרטיים

• חוסר בשוויון הזדמנויות - הודות לקושי שהמתקנים דורשים המוביל לבריונות ושליטה
• גני משחקים "שוממים" – בשל טווח נפילה ובטחון הדורשים שטח רב.

• בטחון מופרז המוביל לפגיעות יתר בשל אמצעי בטיחות רבים מידי הכוללים מצעי גומי, מעקות, סגירת מתקנים מכל הכיוונים, הילד בטוח כי הוא מוגן ואינו שם לב לצעדיו ונפגע.

• סגירת מתקנים לאורך זמן - חומרים ומתקנים הדורשים לרוב יבוא ו/או חלקי חילוף כנ"ל גוררים פעמים רבות סגירה של מתקנים לפרק זמן ארוך (חודשים)

• שיעמום וחוסר עניין – מתקנים נייחים, ומתקנים קבועים שאינם משנים את אופיים, מהווים מקור די מהיר לשיעמום הילד.   אחרי פעם –פעמיים הילד ממצה את המתקן ומחפש לאתגר את עצמו. אז מתחילות התאונות.


• ונדליזם והרס  - מתקנים "מושקעים" ו"מנקרי עיניים" מהווים פעמים רבות מוקד לונדליזם של נוער, בעוד שמתקנים טבעיים (בולי עץ, צמיגים וכו') לרוב אינם מושכים הרס. גם במידה וכן נעשתה פעולת ונדליזם, הרבה יותר קל וזול לתקנה. כמובן שבגנים שבהם היה שיתוף של הקהילה לבניית המתקנים, רוב הסיכויים שלא יהיה ונדליזם, כי האוכלוסיה תרגיש כי זה "שלהם".

כיצד משפיע הטבע על ילדים? 

"הגן הפעיל" -שיתוף פעולה ופעילות בלתי נגמרת
מחקרים רבים נעשו היום על מידת ההשפעה של השהייה באזורים טבעיים, ובחוץ בכלל, על התפתחות הילד, תפיסתו, מצבו האינטלקטואלי, ושאר התכונות המעוצבות באופיו. באופן כללי, מחקרים מציגים כי ככל שהילד שוהה בטבע, כך מתחזקות בו נטיות והתנהגויות חיוביות שונות:
•הגברת היצירתיות
•אמפטיה רבה יותר לסובב
•פחות ונדליזם
•שיפור תפקוד קוגניטיבי
•שיפור הקשר עם המבוגרים
•הקטנת הצורך בתשומת לב, היפראקטיביות וסימפטומים דומים
•הקטנת אלימות ואגרסיות
•מעורבות בהקמת הגן הטבעי מאפשרת לילד לשהות יותר בחוץ במקום מול הטלויזיה
•הקטנת תופעות השמנה, ובריאות לקויה אצל ילדים
ובכן, לאחר שבחנו את השפעותיו החיוביות של הטבע עלינו ועל הדור הבא, ולאחר שראינו את החוסר העצום הקיים היום בגני משחק, נעשה שתיים ועוד שתיים ונגיע לקונספט של "גני משחק טבעיים". 

מהו "גן משחק טבעי"

בשמו הלועזי מוכר כ: Natural Playgrounds. "אזור עם הכי מעט מרכיבים מלאכותיים (שנעשו ביד אדם) שניתן. שימוש בצמחיה מקומית, גבעות, הרבה עצים. גנים טבעיים עוצבו במטרה להחזיר את הילדים והמבוגרים בחזרה לטבע. "
בעיר, מדובר ב"סביבות משחק" (Playscapes), ואלו זהות לגנים הטבעיים בכך שאינן מכילות מתקני משחק סטנדרטיים, כמו כן הן מוגדרות ע"י עיצוב הנוף ולא ע"י גבול גדרות.
סביבות משחק מציעות מגוון אפשרויות משחק "פתוחות" המאפשרות לאנשים להיות יצירתיים ולהשתמש בדמיון שלהם.
מדובר בסביבות מפתחות, משקמות שיכולות להפעיל ולתרום רבות בייחוד לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז ומוגבלויות אחרות. הגן הטבעי יכול להיות בנוי בצורות שונות, אך ישנם מספר אזורים שהוא עשוי להכיל :

אזור א' - גן פעילות פיסי:

טיפוס, זחילה, ריצה, קפיצה,שוו"מ ועוד. האזור המרכזי של הגן, המכיל שטחים רחבים ככל הניתן המכילים מתקנים המתאגרים את יכולתו הפיסית של הילד ברבדים השונים. אזור זה הוא האזור שבו מוציאים לרוב את מירב האנרגיה, והוא מאפשר שימוש לתווך גיליים ואוכלוסיה גדול מאד. 

Elementary school in Glens Falls, N.Y, Valbyparken,Copenhagen

אזור ב' - "הגן המתפרק":

כשמו כן הוא. גן עשייה והרכבה. גן המכיל אלמנטים טבעיים וממוחזרים שאינם מחוברים, המאפשרים לילד ליצור בעצמו את סביבתו כל פעם מחדש. הגן הנ"ל לרוב נמצא בארגזים גדולים, הנפתחים עם תחילת היום/הפעילות, ובסוף היום מוחזר כל החומר לתיבה הגדולה. הגן מאפשר יצירתיות עד אין קץ, וילדים נוהגים ליצור מהאלמנטים מבנים, מכונות או דברים בסגנון. הגן מפעיל את היצירתיות אצל הילד וכן את החברות שלו, שכן לרוב זה מבוצע בקבוצות (אלא אם הילד בוחר שלא).
"הגן המתפרק"


אזור ג' - גן החושים:

האזור הכי "מעורר" בגן, יוכל להכיל פעילויות שיחזקו ויעוררו את כל חמשת חושינו. ככל שיעשה שימוש רב יותר בחומרים טבעיים ונזילים (מים, בוץ, עלים וכו') כך תגדל משמעותו של הגן והנאתם של הילדים. פעילויות רלוונטיות לחושים השונים: 
  • מישוש: התפלשות בבוץ...ריצוף תחושתי-בליטות/קווים... מים.. 
  • ריח: גן ריחות (תבלינים וצמחים) 
  • טעם: גינת ירק 
  • ראיה: השתקפויות, מראות ברצפה, פריסקופ, מראות מעוותות... 
  • שמיעה: גן צלילים :חלילי קסם, תופים בטבע, הגן ה"תלוי", שובכים וציפורים

אזור ד' - גן דמיון:

גן המשלב אלמנטים חזותיים הקוראים להפעלה של משחק תפקידים ויצירת מקום ומציאות אחרים.


אזור ה' - גן לימוד: 

גן העוסק בתקופה/מקום/אירוע בהיסטוריה או בהווה המתאר תהליך דרכו לומד הילד על הנושא.

לדוגמא:גן התהוות העולם, גן גוף האדם ועוד. הגן מכיל אלמנטים / פינות אשר מצד אחד מסבירות לילד את התהליך המדובר ומצד שני מהוות לו מתקן משחקים ומחקר. בבית הספר המונטסורי בפורטלנד החליטו ליצור מסלול פעילויות המקיף את כל בית הספר, ומכיל לאורכו תחנות של פעילות. כל תחנה מאפשרת משחק ופעילות , חלקה מוגדרת (תחנות בנייה ועשיה, עם חומרים טבעיים מונחים במקום לשימוש) וחלקה פתוחה המשאירה הרבה מקום למשחק פתוח ודמיון. כל פעילות, מהווה נדבך נוסף המסביר את אופן התהוות כדור הארץ ומאפשרת לילדים להכיר את התהליך דרך משחק. 

פינת "הרואה ואינו נראה"

ילדים הנמצאים בגן המשחקים, צריכים פעמים רבות מקום מפלט. לא בהכרח מבריון או הצקה, אלא מעין בוחנת. ילדים צריכים שתהיה להם את היכולת לפרטיות לכשהם צריכים אותה, בעיקר ברחבת המשחקים שם ההתמודדות מול החברה כ"כ אינטנסיבית. בגן הטבעי יהיו אזורים שיהיו מוסתרים אך ימוקמו לצד הרחבה המרכזית, כך שכל אחד השואף לפרטיות, מקום לברוח אליו, ומקום לחשוב בשקט, יוכל למצוא בו תשובה. עם זאת, מיקומו לצד הרחבה המרכזית, ימנע הפרדה וניתוק טוטאליים ויאפשר השגחה במידת מה. הפינה תיצור גומחה/חלל קטן שיאפשר שהייה לילד אחד עד שניים ותהיה עשויה מחומרים טבעיים.

אמנות בגן המשחקים הטבעי

Tokyo,Nishi-Rokugo

אמנות בגן הטבעי היא חלק בלתי נפרד. כל חלק בגן הוא מקורי ויצירתי וללא חזרתיות, ועל כן אמנות היא חלק מובנה במהות הגן. מעבר לרעיון היצירה, קיים שימוש רב בצבע, דוגמא, חומר משתנה (הן בשביל התחושה, והן בשביל העין). אמנות בגן יכולה להתבטא הן בפיסול יצירתי ולרוב גם בר שימוש (פסל שניתן לטפס עליו), הן בריצוף או קירות ייחודיים, או בכל אלמנט אחר טבעי/מלאכותי שהוכנס לגן לצורך תלייה/שימוש. דוגמא מעולה לכך הוא הפארק הענק בטוקיו בשם Nishi-Rokugo, פארק הצמיגים, שמאפשר פעילויות מדהימות תוך שימוש בחומר ממוחזר הצמיג, ויוצר פיסול סביבתי משגע שמהווה גם אלמנט משחק חסר תחליף. 
Tokyo,Nishi-Rokugo
Glamis adventure park
התמונות נלקחו מאתר הבית של Shdwell community project
 אמנות אחרת שניתן לראות היא האמנות היותר "חתרנית" במובן שהיא נעשית באופן ספונטני ע"י הקהילה המשתמשת בפארק. בין אם מדובר בגן משחקים שכונתי, המאפשר יצירתיות יומיומית או מאורגנת, כפי שניתן לראות בפארק ההרפתקאות גלמיס (או בסרטון כאן) בלונדון, הנמצא בקהילה קטנה בשם שדוול, שהחליטה להקימו בכוחות עצמה. הגן משחקים הטבעי נבנה בשבלבים וממשיך להיבנות כל הזמן. הוא מהווה מקור השראה וביטוי לאמנות המקומית, ולגישה הסביבתית הטבעית הקיימת בקהילה. 
 ביטויה של אמנות בגן הטבעי גם יכולה להיות בקנה מידה קטן. האמנות היא כלי ל"צביעת גן" ולשדרוג פריטים שהיו נראים פחות מעניינים ויותר מוזנחים ללא הנגיעה האמנותית. דוגמא לכך ניתן לראות בגני ילדים שונים בגרמניה, אנגליה וארה"ב, בתמונות הבאות. 
עציצים צבעוניים, ממוחזרים מעשה ידי התלמידים.
התומונת נלקחו מאתר Pinterest
כיתוב צבעוני מאיר עיניים של מספרים למשחק
קלס או סתם ללימוד מספרים.























הגנים הטבעיים הם בעלי מעוף גדול בהרבה מאשר כל פארק או גן עם מתקני משחק סטנדרטי. הם הרבה יותר אישיים, ופתוחים למגוון רחב בהרבה של ילדים. עם זאת, יש להם מספר בעיות עקרוניות שיש להתייחס אליהם. הבעיה המשמעותית ביותר, בעיקר בארצנו הקטנטונת שיש לתת עליה את הדעת היא בטיחות. על כך, ועל איך בעצם לבנות את הגנים הללו, בפוסט הבא. תנו לדמיון שלכם להשתולל עד אז. 

יום רביעי, 26 בפברואר 2014

למה לחכות, אם אפשר בגיל 6?

"החיים עוברים..."
פיסול קרמי, יפעת ג.ש. 
כן כן, הילד שלי גאון! ולא רק שלי, גם שלכם, אבל אני גיליתי את זה כבר עכשיו, כשהוא בן 6. ואני יודעת שאם אני אעזור לו להתפתח לאן שהוא רוצה, הוא יפרח, יתחזק ויגיע קדימה. מה זה קדימה? ישאיר את כולם מאחור באבק... 
הילד שלי בגיל שנה כבר ידע להבין מספרים. מה זה ידע? הוא לא דיבר. הוא לא אמר "אחת...שתיים...שלוש..." הוא גם לא כתב. אבל כששאלו אותו מה זה מספר שבע הוא הצביע בלוחיות הרישוי של הרכבים על המספר הרצוי. וכך לכל שאר המספרים. כך ידענו שהוא יודע...
עד גיל שנתיים וחצי, אורי שלי לא הוציא מילה מהפה. מה זה מילה? לא אמר אבא... אז בגיל שנה ותשעה חודשים, כמו כל זוג הורים דואגים עם ילד ראשון, עשינו לו היכרות עם קלינאית תקשורת. למה? כי מבחינה רגשית, אתה לא רוצה ילד מגודל שלא יודע לדבר בגן, והילדים האחרים תמיד נותנים לו את תפקיד התינוק כשמשחקים ב"משפחה". אתה אוטומטית קברת את הבטחון העצמי שעוד הספיק לפתח (הוא ביישן מגיל 0), לנצח. 
אז הוא התקדם...ובאמת בגיל 3 כבר דיבר חופשי. מה זה דיבר? זה הפציץ במשפטים שלא הבנת מאיפה הביא...
וכך עם השנים הילד גדל, והתחיל לסגל לעצמו תחביבים שונים, כמו כדורסל, פאזלים של 100 חתיכות בגיל 4 וכאלה... ובין השאר תמיד מתמטיקה נשארה ברקע. תמיד עם מספרים. "אמא, כשאני אהיה בן 10 אז לילוש תהיה בת שמונה וחצי, נכון? ואלון יהיה בן 6... " ועוד שכאלו. ובגיל ארבע וחצי הוא נכנס לגן מונטסורי, ושם קיבל, דרך משחק, את היכולת להבין ולדעת מספרים ואת הקשר ביניהם. ובגיל חמש הוא כבר ידע לחבר, ולהבין אחדות,עשרות ומאות וכו'. היום, הוא בן 6. הוא כבר יודע את כל לוח הכפל בעל פה, עושה תרגילי חיבור וחיסור ב-3 ספרות, יודע, שורשים,חזקות, חיבור וחיסור שברים. אה...והתחיל סדרות לא מזמן...
בקיצור, הוא די חכם לגילו. ובאמת, בכל הכנות לא כי לחצנו. הוא ממש ביקש מאיתנו שנעשה לו כל פעם תרגילים. בעל-פה, ובכתב. לאחרונה הוא הפסיק לבקש, ואני הבנתי שהוא צריך קצת מנוחה...העברית והכתיבה נכנסו חזק לחייו, ויש לו כאמור עוד לא מעט תחביבים. 
התחביב הכי רציני שהילד פיתח הוא אהבה למשחק ברידג'. לידיעת כל מי שלא יודע, ברידג' זה משחק שלרוב משוחק מגיל 60 ומעלה. לא כי הוא איטי, להפך, אלא כי המשחק דורש הרבה חשיבה ואפשר כל הזמן להתפתח בו, וכנראה שרק כשאתה בן 60 אתה פנוי לזה מחשבתית... כמובן שיש כאלו בודדים המגיעים אל המשחק לפני. במקרה זה, אורי שלי.
אני  רוצה להמציא לי כנפיים כמו לפרפרים. מה דעתך?
פיסול קרמי, יפעת ג.ש. 
אז מאז שהילד בן ארבע וחצי, סבתא שלו, מעבירה לו שיעורי ברידג' במחשב. והוא עף על זה. מה זה עף? כל שנייה פנויה הוא יבחר להקדיש לזה. למה? בגלל התחרות? אולי...בגלל הלמידה והעניין הבלתי נגמר? אולי גם... לא משנה, הוא מאד בעניין.
כאמור בפוסטים קודמים, הילדים שלי לומדים בבית הספר הדמוקרטי משנה זו. כבר הסברתי כי השיטה של בית הספר, מאפשרת בתאוריה לכל ילד להתפתח בהתאם לקצב שלו... אם רצית ללמוד מחשבים בגיל 8 - בבקשה, אם רצית ללמוד לכתוב רק בגיל 12 גם זה בסדר...בעצם לתת לילד לחפש את נקודות החוזק שלו, וללכת איתן עד הסוף. אני לתומי חשבתי כי כך גם ברידג'. ועל כן, כשראיתי בתחילת השנה שיש שיעור שכזה במערכת, מיד הודעתי לבני, שקפץ עד הגג משמחה, והודענו לחונכת בקול מאושר, הילד מעוניין ללכת. התשובה היתה חד משמעית לא. זה לא לגילו. רק לגיל 14 + משהו כזה... בעיקר כי מבחינה חברתית יהיה לו קשה להשתלב.
לא הסכמתי, אבל לא הייתי משופשפת מספיק בהבנת הבי"ס והליכותיו, ועל כן לא נלחמתי. מה הקשר למצב החברתי? יש לו מלא חברים בכל שאר היום והשבוע. הוא חצי מהזמן מבלה בכדורגל/כדורסל/געגעגע, ואחרים, הוא לומד יוגה, תיאטרון, מצייר בליסוף, ובשביל שעה בשבוע הוא לא יכול לעזוב את החברים בני גילו ולהתיישב עם ילדים גדולים? שאלתי אותו כמובן... אתה מעוניין? אתה יודע שתלמד עם ילדים הרבה יותר גדולים ממך...זה בסדר? אורי רצה! אורי הבישן שלי רצה! זה לא נראה לכם ילד שממש רוצה משהו? ויודע מה הוא רוצה? 
לאחרונה, יצא לי לדבר עם עוד גורמים מבית הספר, ולאחר שהבנתי כי אין שום מגבלה כפי שאמרו לי, החלטנו ללכת על זה שוב. לפני כחודש, הודענו לחונכת שלו, והיא היתה אוהדת יותר לעניין (אולי עתה, משהכירה את אורי, היה לה קל יותר להבין). במשך שלושת השבועות האחרונים, הוא מנסה ללכת, אבל כל פעם זה מתבטל מסיבה אחרת. היום, הוא היה אמור ללכת לעוד שיעור, ושוב זה התבטל. בבוקר, לפני שידענו על כך, הוא הביע את חששותיו. אורי שלי, אמר שהוא מפחד. הוא אמר שהוא לא יודע אם יצליח, ואם יתאים. נקרעתי. האם לדרבן אותו ללכת? או לתת לו בקצב שלו? אולי הוא עוד לא מתאים? מה אני מבינה בברידג'? אז התקשרתי היום למורה לברידג'. ודיברתי איתה. 
אני מודה כי היה לי לא פשוט בשיחה זו. דבר הראשון שקרה, זה שהיא שללה את הרעיון מיסודו. "מה פתאום? זה לא מתאים! ילד מגיל 10 ומעלה בשיעור הזה. ואני לא מלמדת מהתחלה, אנחנו כבר באמצע השנה..." הסברתי לה בעדינות, כי אורי שלי אומנם צעיר מאד, אבל יודע יפה ברידג', הוא כבר שנה וחצי לומד את זה. חוץ מזה, הוא רוצה רק לנסות. יכול להיות, שאם זה לא יתאים, הוא לא ירצה לבוא בעצמו. אבל לנסות הוא רוצה.
אני בגדול מבינה אותה...
מה היא צריכה ילד חדש לצוות, שלא מבין כלום, קטן מכולם, שיאט את ההתקדמות של האחרים. צודקת... 
אם זה היה נכון...
אבל, אולי זה לא? אולי יש כאן ילד גאון? אולי הילד הזה, שהתחיל ברידג' בגיל ארבע וחצי, יגיע להיות יום אחד אלוף העולם בברידג'? למה? כי נתנו לו את האפשרות לעוף על זה, ועזרו לו...מה שבטוח זה שאם יאטו אותו עכשיו, ולא יחזקו אותו, הוא עשוי לעצור ולחשוב, זה לא בשבילי... זה לגיל מאוחר יותר, יעזוב את זה, והלך לו אלוף עולם...
ואולי הוא לא גאון, ואולי הוא רוצה שנה שנתיים, וזה יגמר, והוא יפסיק עם זה...
עוד כשהיינו קטנות ורכות בשנים...
פיסול קרמי, יפעת ג.ש. 
מה זה משנה? אתם מכירים הרבה ילדים שבגיל 6 רוצים ללמוד ברידג'? אם הייתי מורה והיו אומרים לי דבר כזה, הייתי נופלת מהכסא, קמה, ומתה כבר לראות ולשמוע מה הילד יודע ויכול... היה לי כבוד לנסות ולראות מה יכול ילד בן 6 לעשות עם המשחק המורכב הזה... ומה אני כמורה יכולה לתרום לו כדי להתפתח. 
הגבול שקיים היום בין לדחוף ילד קדימה כי אתה רוצה, לבין לתת לו להתפתח בקצב המהיר שלו, הוא דק מאד. מאד קל להסחף לזה. לכן, היום כשדיברתי איתו בבוקר, חזרתי ואמרתי לו שזוהי החלטה שלו, והוא יכול ללכת או שלא, והוא עדיין יהיה הילד היחיד בעולם שאני מכירה שיודע ברידג' בגיל 6 (תחרותיות היא די חזקה בדם שלו...). וזה הכי טבעי בעולם לפחד מדברים חדשים, בטח מדברים שהם לא שגרתיים, שאין עוד ילדים שעשו זאת... אבל אם זה היה קל- אז כולם היו עושים את זה. זה דורש המון המון אומץ. ואם בא לו, וכיף לו עם זה, אז שיקח את הזדמנות וילך, ואם לא בא לו, אז לא. 
בכל אחד מאיתנו יש זיק כשלהו שהיה בנו מאז שנולדנו, ואצל רבים מאיתנו הזיק הזה לא הוצת ולא שמרו עליו. כמה אנשים רצו מגיל צעיר לנסות לנגן בתופים? בפסנתר? כמה התחילו, ועזבו? כמה אנשים חשבו לצייר או לבנות דברים גרנדיוזיים כשהיו בני 8 ואמרו להם, זה בלתי אפשרי, לא בגיל הזה, תגדל, תהיה אדריכל... תבנה...
איזה טעות! תחשבו איזה יצירות יכלו להיות לנו? אתם יודעים שיצירתיות אצל ילדים זה הדבר המיוחד ביותר שקיים? אתם יודעים שעד גיל 7 ילד הוא בשנותיו הכי יצירתיות. יש אסכולות שאפילו דוגלות שלא ללמד אותו כלום בגיליים הללו(אנטרופוסופי), כדי שיחזק הכי הרבה שניתן את הדמיון שלו, ואת היצירתיות. ואנחנו מעזים להגיד להם, שהם לא יכולים? שזה לא לגיל שלהם? באיזה זכות? במקום לעזור להם לממש את מה שרצו, במקום לתת להם להבין שחלומות הם ברי מימוש, אנחנו מכבים להם את זה. למה? כי לנו עשו את זה!זה מה שאנחנו מכירים! 
אני בן 20, ולא לימדו אותי לטפס...
זה ממש קשה עכשיו...
פיסול קרמי, יפעת ג.ש. 
החברה שלנו היום במצב שבה מבוגר מתחיל לממש את חייו ואת אהבותיו בגיל 50 ואחרי. לפני כן, אין לו זמן, הוא עסוק בקיום שלו. תארו לעצמכם, כמה מדהים היה אילו מגיל 0 היו עוזרים לכם לממש חלומות, ואומרים לכם, אל תדחו למחר את החלום שלכם- היום! תחשבו כמה חלומות היו מתממשים? תחשבו האם מישהו מכם היה מגיע לאיפה שהוא היום. לא עשיתי מחקר על זה, אבל זה ברור לי ש-90% מאיתנו לא היה מגיע להיכן שהוא היום. ברור לי שאף אחד בגיל 8 לא רצה להיות רואה חשבון! ברור לי גם, שאף אחד לא דמיין להיות עורך דין בגיל 10. אבל נראה לי כי רבים מאיתנו דמיינו את עצמם בונים גשרים עצומים ובניינים מטורפים ומעבדות חלל, וכולנו בשלב זה או אחר היינו אסטרונאוטים, ויצרנו לעצמנו להקות רוק בדמיון. כמה רבים מאיתנו כתבו ויצרו, ובגיל 14 כבר לא נשאר זכר. אני לא מדברת בכלל על מערכת החינוך הממלכתית שאינה מעודדת, אלא רק מפריעה. אני מדברת נטו עלינו, על ההורים! על האחריות שלנו לעזור לילדים שלנו לממש את עצמם ואת חלומותיהם. לא בעתיד! היום! 
"חכה שתגדל...אמרו לך לא פעם..." אם נמשיך להגיד להם לחכות, אז גם הם רק בגיל 50 ימצאו את עצמם מתחילים לממש את חייהם ואהבתם. גם הם רק בגיל 50 יתחילו לפסל, ולכתוב, וליצור, גם הם יתחילו רק אז לדעת מה זה ברידג', וגם הם יבכו בגיל 50 על שבזבזו 50 שנה, בלחכות...
זהו תפקידנו, כהורים, כיוצרים, כבני אדם.