יום שישי, 7 בדצמבר 2012

קחו אחריות על החיים שלכם -חלק ב' - ילדים

"רואים את הנקודה מאחורי היד של הילד עם הפסים? זה אני...
זה גם המשמעות היחסית שלי לסביבה...בעסה", פיסול קרמי, יפעת ג.ש.
אם אתם לא אוהבים שישאלו אתכם הרבה שאלות או שאתם לא אוהבים ש"מערערים לכם את הסמכות ההורית"? תמשיכו לכתבה אחרת...הכתבה הזו היא לא בשבילכם. אם לעומת זאת התקדמתם מאז האדם הקדמון, גידלתם אומץ, דמיון והרבה בטחון עצמי, ואין לכם בעיה שילד בן 3 ישאל אתכם כשאתם הולכים למילואים "אבל אבא למה אתה הולך להילחם? במי?".... אם החלטתם שהתשובה הנצחית שאנחנו זכינו לה מילדות על נושאים שהם טאבו, בשם "כי זה מה שאמרתי..." או "כי ככה..." לא תופסת, והילד שלכם יעריך אתכם הרבה יותר אם תוכלו להסביר לו את הסיבה האמיתית לדברים...ובעיקר, אם הבנתם שהילד שלכם הוא בן אדם כמוכם, ולא נחות מכם בגלל גילו, נא המשיכו...

אם הייתי צריכה לבחור מחלה אחת שבה כל הילדים של העולם המודרני חולים בה, הייתי אומרת שמדובר במחלת ההזנחה.   זו מחלה קשה. היא נגרמת כשזוג הורים, שאינם מבינים את סביבתם, מכניסים לחייהם גורם נוסף, שלמרבה הפלא דורש זמן, כסף, מזון ותשומת לב. כשהם החליטו על הבאת הגורם הזה, לא סיפרו להם שזה יהיה ככה...הם לא אשמים... אם הם היו יודעים שזה כ"כ מתיש, ודורש כ"כ הרבה מאמץ, זה לא בהכרח היה קורה. בטח לא בכזו מהירות. ואח"כ הם מביאים לגורם הזה חברה. ומחלת ההזנחה רק מתפשטת וגדלה. וזו כבר מחלה כרונית. הגורם החדש מרגיש בחוסרים. חסר לו ויטמין הקשבה וחסר לו מינרל הנוכחות. הוא לא מבין, למה ההורים שלו החליטו לתת לאחרים לטפל בו. והרי למה הם הביאו אותו?
הזנחה היא לא בהכרח חוסר סיפוק של תנאים פיסיים בסיסיים לילד. דווקא אלו, הרבה יותר קל לילד להשלים בלעדיהם. אני די בטוחה שכבר ראיתם ילד שנמצא באמצע משחק חייו עם אבא בחצר, ובחיים לא יפסיק הכל באמצע ויגיד "רגע, עיצרו, אני רעב..." הזנחה לרוב מתבטאת בחוסר סיפוק של צרכים נפשיים. בגיל צעיר זה מתבטא באהבה, חיבוקים והרבה מגע, וככול שהילד גדל מתווספים דברים נוספים כמו חינוך, עניין סקרנות, דו שיח ועוד. כל אלו, מרחיבים את אוצר תודעתו של הילד, ומקנים לו מצרכי יסוד להתמודדות עם החיים. 
בפוסט זה, אנסה להרחיב בנקודה זו. כיצד נוכל לספק לילדים שלנו, כמה שיותר דרכים להתמודד עם חייהם כשהם יגדלו, ולאפשר להם, לקחת אחריות על החיים שלהם.
אז כיצד ניתן לילדינו את ההזדמנות לקחת אחריות על חייו?

קצת כבוד...

נקודת היסוד שלנו צריכה להיות ההבנה, שילד הוא בן אדם כמוני וכמוך המבוגרים, עם יכולת חשיבה זהה, ולרוב מפותחת הרבה יותר (כי עדיין לא התקלקלה מעשרות שנים של דעות קדומות, נורמות והתנוונות מול הטלויזיה), עם יכולת קליטה מושלמת, ועם דמיון שמפותח ומתפתח במהירות, הגבוהה פי עשר מכל אחד מאיתנו המבוגרים. לפיכך, לפני הכל, יש להתיחס אל הילדים עם הרבה הרבה הרבה כבוד. ברגע שנצליח לשים בצד את האגו המנופח שלנו, בגלל עשרות שנים של "ניסיון" מהחיים, ונקבל את העובדה שילד הוא אותנטי,  זהו לוח חלק שניתן ללמוד ממנו רבות לגבי הנכונות וההגיון שבמעשינו היומיומיים. באותו רגע, שתכבדו אותו כיישות בפני עצמה, חושבת ומלמדת ולא פחות מלומדת, יהיה לכם הרבה יותר קל, לתת לו כלים להתפתח, ולאפשר לו את החופש שלו הוא ראוי. 

גבולות מיותרים

תמיד אמרו לנו שילד צריך סביבה מוגנת, עם גבולות. סביבה שתגביל את פעולותיו, תכניסו לתבנית, אשר בבוא העת תיצור לו מעטה של בטחון מפני הלא נודע. גם אני היית שם. גם אני עדיין שם לעיתים קרובות. גם לי קשה להשתחרר מהצורך להגביל את צעדיו של בני כשבא לו לעשות משהו מסוכן. אבל צריך להבדיל בין גבולות שאנו שמים לילד לבטחונו האישי, וגבולות שאנו שמים לו לנוחותנו האישית. רבים מהגבולות שאנו שמים לילדינו הם מיותרים. האם ילד באמת חייב ללכת לישון בשמונה וחצי? האם למנוע מילד ממתקים זה נכון? האם להגיד לילד כל חמש דקות- תזהר! קצת שקט! ליכלכת את זה! אל תפיל! האם כל אלו, הם גבולות שנועדו לשרת את הילד או אותנו? והאם מתן אותם הגבולות לא פוגע בעצם בילד בסופו של דבר? פעמים רבות-כן! מה היה קורה לו היינו זורקים את כל הגבולות שאנו מציבים לילדים, ונותנים להם להגיע בכוחות עצמם להחלטות הנכונות? זה לא היה קורה? יתכן...אם נעמיד בפני ילד את העובדות כולן, ונסביר לו כי לאכול כ"כ הרבה ממתקים זה לא בריא לו, וכנראה שרופא השניים יידרש, האם ילד כזה ימשיך ויאכל ממתקים בלי סוף? בהתחלה כן. אבל הוא יפסיק. ועדיין יש לי בעיה לשחרר את הרסן, כי ברור לי שלפחות בהתחלה יאכלו הרבה ממתקים, והשיניים אינן סולחות. זהו גבול שקשה לי לוותר עליו. כנ"ל טלויזיה. עשיתי נסיון. אמרתי לילדים שיש להם עכשיו אפשרות לראות כמה טלויזיה שהם רוצים, ושהם מחליטים מתי זה מספיק. כל חצי שעה הזכרתי להם שזה לא בריא לראות טלויזיה וכו'...בינתיים זה לא עבד (הילדים ראו עוד ועוד, עד שאמרתי להם שזה מוגזם-אחרי שעה...אולי בהמשך). 
אבל צריכה להיות כאן הבנה, שכשילד לומד לקבוע לעצמו את הגבולות, כי אז הוא בטוח מבין את הסיבה להם. כשאנחנו קובעים להם את הגבולות, הם בהכרח לא מבינים את הסיבה, ובטח שלא מסכימים איתה. הם נאלצים לחיות עם "הנחיות מלמעלה" של אדם בעל סמכות גבוהה משלהם. וכאן מתחילה הבעיה. 
ברגע שאדם לומד שיש למישהו גדול ממנו, ובעל ניסיון רב ממנו את הסמכות לאמר לו מה כן ולא לעשות, הוא משליך את זה על חייו בהמשך, והוא ילמד לקבל עם הזמן סמכות של מורה, מפקד, בוס ללא עוררין. בהתחשב בעובדה שכולנו רוצים ילדים חושבים, שבבוא היום יגיעו להחלטות רציונליות, הם צריכים לדעת שמותר להם לסרב, והם לוקחים אחריות על הגבולות של חייהם. אז נכון, זה קשה. ונכון שלא תמיד הילד יצליח מהתחלה, אבל זו צריכה להיות השאיפה- להפחית ככל הניתן את ההנחיות מלמעלה בדבר גבולות, ולתת לילד לגלות בעצמו את גבולותיו. 

מסגרות חינוכיות

מלבד בחירת התזונה של ילדינו, חשוב לנו יותר מכל לדאוג לתזונה הרוחנית וערכית שנכנסת לביתנו ולראשיהם של הילדים, ועל כן המסגרת החינוכית בה הם ישהו, חשובה מאין כמוה. אם החלטתם להשאיר את הילדים בבית, ולדאוג לחינוכם, כי אז כבר עשיתם צעד ענק ביצירת מסגרת עוטפת, משקיעה וחמה לילדיכם. כבר מנעתם מהם את הדוגמא האישית הרעה שהיו מקבלים מתלמידים/מורים אחרים, כבר מנעתם מהם את התחרות הקיומית הקיימת בבי"ס ואת ניסיונם המשווע של כל תלמיד להראות ולהישמע בבליל הרעשים הקיימים סביבו. אם בכל זאת החלטתם לשלוח את הילדים למסגרות, דאגו לכך שהילדים רוצים ללכת אליהן. כן כן, יש חשיבות לרצונו של הילד. הוא לא מבין? אתם צריכים לעבוד? תדאגו לו למסגרת שתהיה כזו מדליקה שהוא ירצה ללכת אליה. שאלו את ילדיכם על בסיס יומיומי, האם הם רוצים ללכת לגן/בי"ס. אם התשובה היא "כן", התעניינו- למה? מה בא לך לעשות היום בגן? הראו עניין...
"זומבים מגיל צעיר" , פיסול קרמי, יפעת ג.ש.
אם התשובה היא "לא"- התעניינו לסיבה. הבהירו לילד כי זו אחריותו אם הוא נשאר בבית. הסבירו שאתם צריכים לעשות סידורים, והסבירו את סדר יומכם. הבהירו לו כי הוא לא יישאר לבד! אל תאיימו עליו בנטישה ("אין אף אחד בבית, אתה רוצה להישאר לבד?"...)אך עדיין יש לכם תכניות ואתם צריכים לדאוג להן. אם הוא עדיין רוצה להישאר בבית, עימדו במילתכם. הוא יבין לבד כי יותר כיף להיות בגן עם הרבה ילדים, משחקים והפתעות כל יום. אם הוא שמח וטוב לו בבית, תתחילו לחשוב על גן אחר, כי כנראה הגן שלו לא משהו, או לחליפין תבינו שטוב לו אתכם והוא רוצה יותר זמן אתכם  חשוב להבהיר לילד בכל מקרה שבאחריותו להחליט האם הוא רוצה ללכת לגן, אבל אין אפשרות יום כן יום לא. הסבירו לו שאתם מתכננים את היום שלכם בהתאם, והגן הוא מסגרת מחייבת. אם הוא רוצה ללכת, בשמחה, אבל בתנאים שהגן מציב. (יום יום...) באחריותו להחליט, ובאחריותו לעמוד בהחלטותיו. כמובן שאם הילד בן שנתיים, מותר לכם להימנע משאלות מסובכות...(הוא לא אשם שאבאמא שלו פנטיים).

הסבירו את עצמכם

אם יש משהו שילדים עושים מהרגע שהם יודעים לדבר זה לשאול למה? ילד יכול להכניס את המילה הזו בתדירות של 10 פעמים במשפט, ועוד לפני שתספיקו לענות לו תשמעו כבר את ה"למה" השני. סקרנות היא תכונה מדהימה שכל ילד ניחן בה, ואם לא נהרוס לו את זה הוא ישמור עליה לאורך חייו. החשיבות שלנו כהורים להסביר לילד מאיפה נובעת כל החלטה שלנו, או כל פעולה שעשינו, אינה כדי להצדיק את נכונותה, אלה כדי לאפשר לילד לקחת במוקדם או במאוחר את העניינים לידיים, ולהחליט בעצמו כיצד למתי לבצע אותה. אם לא נסביר לילדים (ועדיף בדוגמא אישית), את פעולותינו כשהם שואלים, הם לא יוכלו להשתמש בזה בעצמם אח"כ. ההסבר יחזק את בטחונם ואת אמונם בכם, ובמקרה הכי גרוע, הם יגרמו לכם להבין שאולי הפעולה הזו אינה נכונה. אולי גם אתם טועים? 


כישורי חיים

ילדים צופים בנו בכל פעילות בחיים. הם לומדים מהר ובעצמם כיצד אוכלים, הולכים, רצים, יושבים, מדברים וכו'. הפעולות היותר מסובכות כמו היכולת להתקלח או להתלבש, מגיעות מאוחר יותר. אם בא לכם לשכוח מהויכוחים בבוקר ומהצעקות בסגנון "בוא נתלבש" או "בוא נצחצח שיניים", אז תתחילו לתת להם את המושכות לכל הפעילויות האלו. תנו להם להיות אחראים על ניהול הבקרים שלהם:
בגדים : הילד יכול כבר בגיל שלוש ללמוד להתלבש לבד. דאגו להוריד את הבגדים שלו למדף נמוך, כך שהוא יוכל להגיע אל הבגדים ולבחור בעצמו, ושאלו אותו האם הוא רוצה ממחר להתחיל להתלבש לגמרי לבד...אז נכון, בהתחלה הילד כנראה ילבש מכנס כחול ירוק עם חולצת פסים אדומה ומעליה חולצה בגוון אפור עם קשקוש צבעוני. ואת הנעליים, הוא בטח ינעל הפוך ויתכן שגם בלי גרביים. ונכון שהארון אחרי שבוע יראה כאילו הגיעו גנבים, וחיפשו דווקא מכנס מסוים של הילד לגנוב... אבל תסמכו על זה, שעם הזמן, עם הערות בונות שלכם, הילד יבין מה זה מתאים ומה זה לא (הערות בסגנון-"לטעמי החולצה האדומה יותר תתאים לך כי בחרת מכנס עם פס אדום... יעזרו לבנות לילד הבנה באיך מתאימים בגדים), ואם הוא מתעקש ללכת "פרוע" תנו לו. זה לא החתונה שלכם...לא יקרה כלום אם הוא יופיע בגן לבוש כמו היפי. 
אוכל: תנו להם להכין לעצמם בבוקר את האוכל לגן או לבי"ס, ואם הם אוכלים בבית, שיארגנו לעצמם צלחת לבד. אם מדובר בקורנפלקס וחלב אז זה די קל, אפילו ילד בן ארבע יכול למזוג חלב... ( רק אם פתאום נגמרים הרבה יותר בקבוקי חלב, אל תתפלאו). אם מדובר בכריך, הילד בכיף יכול להכין לעצמו, בעיקר אם אתם מכינים לו את המרכיבים בשליף...עם הזמן תראו שילדים מגיל מאד מוקדם יכולים לחתוך סלט, להוריד את הצלחות מהשולחן, לסדר את השולחן לפני האוכל, ולנקות לבסוף. זה רק עניין של התרת החבל, ואימון מצידם. (תמיד לדאוג למטאטא קרוב). 
מקלחת: ילדים יכולים מגיל די מוקדם כבר לסבן את עצמם ולשים שמפו. שימו להם מקלחת (אנחנו קוראים לזה "מפל", והילדים כבר יעשו את השאר). בסוף אתם מוזמנים לחכות להם עם מגבות מוכנות וחמות. ומה לגבי החלקות? שימו להם שטיחונים מפלסטיק אם תרצו...חוץ מזה, כמו שאתם לא מחליקים, אין סיבה שהם יחליקו. 



"עזבו אתכם אחריות, ניסיתם פעם לצאת מהקיר? "
פיסול לקרמי, יפעת ג.ש. 
יש עוד אינספור דברים בחיים היומיומיים שניתן לעשות על מנת להעביר לאט לאט את האחריות לחייהם של ילדינו לידיהם. ככל שנעשה זאת בגיל מוקדם יותר, הילדים יהיו הרבה יותר עצמאיים, ישאלו שאלות, ויגיעו לגיל 18 עם סימן שאלה גדול לגבי - "למה לעזעזל שאני אלחם בעבור מישהו אחר, במישהו אחר, שאני בכלל לא מכיר ולא בהכרח הייתי שונא. רוב הסיכויים שהילד הזה ימשיך בחייו ולא יהפוך לשכיר עם משכורת קבועה, ויש אפילו סיכוי שהוא ישנה משהו בעולם הזה. האחריות על חיינו היא דבר שצריך ללמוד. צריך לקחת אותה בכוח, כי מהרגע שאתה נולד כולם מנסים לקחת את האחריות על חייך. תנו לילדים שלנו להבין שלפחות אתם, סומכים עליהם שהם אחראיים מספיק למעשיהם וחייהם, למדו אותם שיקחו אחריות על החיים שלהם.
אתם תמיד תהיו שם בשבילם, לעזרה, עצה, כיוון, אבל האחריות היא בידיהם. הם רק יודו לכם. 





יום שישי, 23 בנובמבר 2012

כשהזכות לבחור את אויביך נלקחת ממך...


הרבה זמן שקלתי האם כדאי או לא להיכנס למלחמת הקיום שהמדינה הנחיתה עלינו, ורבות הסיבות בשלן לא רציתי לפרסם תכנים כה "חמים" שעשויים לעורר התנגדות רבתי לא רק מצד הקוראים הרחוקים אלא גם אלו הקרובים לי.

הדיון בנושאים אלו בזמן שכזה, לאחר שחצי מדינה שותקתה בתוך מקלטים נראה בעיני לא מכובד, אך ככל שעבר הזמן, המעורבות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו רק גדלה, וגם אם בשרון הצפוני עדיין לא יורים טילים, הרגשנו היטב את הדהוד התותחים בגיוסים ההמוניים, שמצליחים לנקב בכל משפחה שלמה חור.
עכשיו, כש"נרגעו מעט הרוחות", אני מרגישה יותר חופשיה לכתוב.
אני מודה, רבות תהיתי לגבי צדקת דרכינו לעומת צדקתם, והגעתי למסקנה אחת חשובה- ל-90% מתושבי המדינה שלנו ושלהם אין מושג לגבי מה שקורה פה באמת. אנחנו בוהים באופן קבוע במסך מרצד שהונח לנו מול העיניים, המכיל עדכוני תקשורת חוזרים ונשנים, המציגים את הצד השני כאויב נוראי שיש לחסלו. וכמעט כולם קונים את זה. למה קונים?
א - כי אין משהו אלטרנטיבי לעיניים...כלומר אין בטלוויזיה (מקור החדשות מס' 1 וה"מהימן" ביותר הקיים) משהו אלטרנטיבי.
ב - כי זה מסקרן, מעניין, יוצר תחושת אחווה וקשר בינינו, שכבר אינה קיימת ביום יום הרגיל. פתאום התלאביבניק הממוצע מרגיש קירבה הזויה להוא משדרות...פתאום הוא הולך לקנות אצלו בסופר. כדי לחזק אותו.
נכון, גם באופן רגיל, התקשורת מזינה אותנו בלוקשים על ימין ועל שמאל, אבל כאילו בעתות משבר היא מנצחת אפילו את עצמה. התקשורת משתדלת שהמלחמה כל הזמן תישאר ברקע. כאילו חס וחלילה מה יקרה אם שנייה נשכח ממנה.
העניין הוא שהפעם הזו, זה ממש מרגיש הרבה מעבר לכך. לי באופן אישי מרגיש שאין שמץ של אמת בדיווחים, ושכל הסיבות האמיתיות למלחמה הזו (וכמובן אלו שלפניה) מוסתרות טוב טוב מתחת לשרוולים הארוכים של הפוליטיקאים וחבריהם.  אפילו העיתונאים עצמם, לא קולטים את האמת.
"יופי. את יושבת לך ליד המחשב, ואת יודעת ההההכל... אף אחד לא הצליח לפענח את הקונספירציה, אבל את, בלי אף עזרה, בלי רשת תחקירנים, בלי יד וקולגות של שנים על שנים במערכת, את הצלחת לעלות על האמת..."
צודקים. אני לא יודעת. אני לא בטוחה בשום דבר ממה שכתוב כאן. אני כן משוכנעת בשני דברים:

א- ההצגה הזו מתוזמנת באופן מדוקדק ומכוון

 המצב שמוצג בתקשורת שבו פתאום לקראת בחירות המצב מסלים, ונהיה קשה, וכולם פוחדים, ונזכרים באבאמא שיגנו עליהם, וכמובן אבא ביבי ואמא מדינה אומרים "אל דאגה- אנחנו נדאג לכם! אצלנו לא תישחטו! אנחנו ננצח את הבריון שניטפל אליכם..." , המצב הזה לא סתם קורה לפני בחירות. התזמון שלו מדויק ומכוון. אז נכון זה כבר קרה בעבר ב-1996 עם ענבי זעם ואופס פרס לא לקח, וקרה ב-2009 עם עופרת יצוקה ואופס ברק לא לקח, אבל הם רבותי הגיעו מהשמאל. כשהימין רוצה שתצביעו לו, אין קל מלתת לעדר את ההרגשה של פחד. של "מי יגן עלינו", השמאל?????????השתגעתם? המיופיפים האלה? הם בחיים לא יגיעו להפסקת אש הוגנת. ותראו באיזה מהירות הגיע הימין להפסקת אש... עכשיו הראינו שאנחנו גם חזקים, וגם מסוגלים לפתור הכל בשלווה ובמהירות. תסמכו עלינו...
ואז יבואו אלו שהקשיבו קצת אבל הפטריוטיות עדיין חזק בוורידים שלהם ויגידו - מה את אומרת? שביבי יזם את הטילים? שביבי/המדינה אחראי על התחלת המלחמה? וואלה, לא יודעת...לא רוצה לחשוב ככה. אבל בהתחשב בכמה עובדות פשוטות זה בהחלט יתכן:

  1. מי מממן את החמאס, יודעים? אנחנו. אנחנו ובראשנו הנגיד המאלף שלנו. מוזמנים להיכנס לכל ההוכחות לנושא באתר כלכלה אמיתית לכתבה המעולה של ערן הילדסהיים . הייתם מאמינים שאפילו במלחמה הזאת הצלחנו להעביר להם כסף??? עוד כתבה מעולה מאותו כתב-מוזמנים.
  2. מי הקים את החמאס? אנחנו. לא מאמינים? מוזמנים לסרטון ולפוסט באתר אמת אחרת בנושא .
  3. ונניח ועדיין קשה להאמין שמדינתנו היא שמפעילה את הטרור שנגדנו, בואו ננסה לחשוב בהגיון ולנתח, מי בעצם ירוויח מקיום המלחמה הזו? (מעבר לקולות בוחרים)... הרי מלחמה זה רע. מתים אנשים. ילדים מצולקים לנצח ע"י סיוטי לילה ופחד בעיניים. מי מרוויח מזה? אני חושבת שעל זה כבר עלתה אפילו תקשורת המיינסטרים ברמה זו או אחרת (לכתבה בנושא): ראשית, כמובן המדינה, בשל כל התעשיות הצבאיות הזוכות לפריחה ושגשוג, ומצליחות לצאת מתרדמת החורף עוד לפני שנכנסו אליה, הודות למצב מלחמתי. שניים, הם כמובן חבורת הטייקונים המונופוליסטים של המשק, השולטים בארצנו ביד רמה, ומרקידים את ה"נבחרים שלנו" לחלילם, בתעשיית המזון -תנובה, מ.לסר, תעשיית התרופות וביניהן-טבע, חברות הטלפונים,   בקיצור, כל הטייקונים של המשק.
  4. הסיבה האחרונה שיכולה לרמז לנו על "המלחמה המוזמנת" קשורה במשחק הגאוני החדש שמצא לעצמו צה"ל, בחן אותו, והשתמש בו בתדירות יומיומית במלחמה והיא "כיפת ברזל". הדוד האמריקאי שלנו, יושב ורואה וכנראה גם שוקל האם שווה לו לרכוש את הצעצוע החדש. עכשיו, לאחר ההדגמה המאלפת שלו, הוא בטח ירצה הרבה הרבה כאלה.
זה קר? זה מזעזע? ככה עובד עולם העסקים השולט בנו.
צריך כסף? המצאתם משהו שיכול להביא כסף? תוכיחו! קיבלתם כסף...

אז נכון, אני לא יושבת עם חבורת תחקירנים ומשאבים בלתי מוגבלים מאחורי כדי לגלות את האמת, אבל אני כן יכולה לחשוב בהגיון, ואני כן יכולה לחבר 1+1, ואני רואה שהתוצאה בשטח, היא 3 ולא 2 כפי שאמור לצאת...


ב - המערכת הציבורית לא רוצה לפתור לכם את הבעיות, רק לחפש אשם לקיומן 

הפוליטיקאים (ושופרות התקשורת) ינסו להוציא אתכם מפוקוס בתקופה שלפני הבחירות, ולהראות לכם שאתם מתמקדים בדברים הלא נכונים. זה לא משנה שהמשק קורס, שהנדל"ן במחירי שיא ואף אחד לא קונה בתים. זה לא משנה שהאוכל עולה כמו זהב, החינוך נמצא בתחתית, ובכבישים יש תאונות על ימין ועל שמאל...מה שחשוב, זה שיש מלחמה! תעזבו אותנו מצרות קטנות...יש צרות גדולות שדורשות פתרון - איך אתם שורדים כאן...אח"כ נדבר על מה יקרה כשתשרדו. יש ניסיון להכניס את כולנו לפחד קיומי, שביום הבחירות תגיעו לקלפי ותגידו, אז מה אם המצב פקקט, לפחות אני חי!
ואחרי שמצליחים להראות לכם מה באמת חשוב, דואגים כמובן להצביע על האשם - הם! הערבים!
יופי. עכשיו יש אויב משותף. עכשיו אפשר להסכים ולהרגיש אחדות, לשבת סביב המדינה ימין שמאל, חרדי וחילוני ולשיר קומבייה... עכשיו כבר אין בעיה...וכשאין בעיות, המשק צומח, כולם מאושרים. אין תאונות דרכים, אין הפגנות, אפילו התלמידים יותר רגועים כי יש מספיק אקשן באוויר גם בלי ה"צרות" שלהם... 
הבעיה היחידה היא שזה לא בדיוק בסדר. זה לא שאין בעיות, וגם תאונות הדרכים ירדו רק בגלל שיש פחות כלי רכב על הכביש ופחות אנשים עובדים. והמשק שצומח? לא יודעת כמה זה טוב תל"ג גבוה המורכב מתרופות ואמצעי לחימה...אם זה אומר שהמשק צומח, אולי עדיף סטגנציה? 

זו ציפור? זה מטוס? לא - זה טיל פאג'ר
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.
ולכן, אם תשאלו אותי, זה בכלל לא משנה מי צודק ומי טועה. האם אנחנו עושים פשע נוראי בהשאירנו את הפלסטינאים להירקב בעזה תחת איום חבורות מחבלים, או האם אנו בצדק עושים זאת כי "הם התחילו", והם יורים טילים, ואיך נתגונן אם לא כך? ו"האם זה לא פשע להשאיר אוכלוסיה שלמה במקלטים במשך שבועות? זה לא הם ולא אנחנו. זה המנהיגים.  זה ההנהגה הפלסטינאית של החמאס, שדופקת את חיי אזרחיה, ומגדלת תחת ידה דור שלם של מחבלים פוטנציאלים נבערים, וזה הממשלה שלנו המגדלת דור של רובוטים פטריוטים שהדגל והצבא הוא הפרה הכי קדושה שאיש לא מעז לשחוט. 
המשותף לכולם, הוא שכולנו חלק מעדר. וכך גם מתייחס אלינו השלטון. שלהם ושלנו. אז במקום ללכת ולחפש אשמים בצד השני, ובמקום לנסות ולמצוא פתרון קיומי שימחק את הקיום של השני, בוא ננסה לחיות ביחד ולהעיף את ההנהגה שלנו לכל הרוחות. בואו ננסה לבחור בעצמנו את המלחמות שלנו. 
לי אין מריבה עם הפלסטינאי שגר בעזה. לא מכירה אותו. לא נראה לי שתהיה לבנים שלנו בעיה לעשות ביחד מחנה על העץ, ולשחק כדורסל ביחד. ובכל זאת, בגיל 18 יבקשו מהבן שלי להרים נשק, ולהרוג אותו. סליחה, לא להרוג-להגן... נו באמת...תעשו לי טובה, ותנו לי את האחריות לבחור עם מי אני רוצה לריב ועם מי לא. תפסיקו לשלוח בשמי טילים, תפסיקו לסבסד ארגוני טרור בטענה שהכסף הולך לאזרחים, ותפסיקו לעשות מצור ולמנוע מסחורות כמו פסטה להגיע לאותו ילד שיום אחד עשוי לשחק עם בני. 
ואם על הדרך אני אחטוף טיל, בגלל שהממשלה של הפלסטיני הזה החליטה שאני האויב, אז אני מקווה שאני אהיה אחראית לשאת בתוצאות. אני מקווה שאני לא אהיה טיפשה ואומר לממשלה שלי - הי לא הגנתם עלי-אתם אשמים! אני מקווה שארגיש טיפשה כי נשארתי בארץ האלימה הזו 5 דקות יותר מידי. אם הרגשתי שהסביבה מסוכנת, ובכל זאת החלטתי להישאר, אין לי שום זכות להתלונן אם קרה לי משהו. כי זו האחריות שלנו.
זו האחריות שלנו לבוא ולהגיד לממשלה - לא עוד! די למלחמה, אני רוצה שלום! ראו את עצמכם מפוטרים! אנחנו כבר נסתדר...

ועוד דבר אחרון בעניין אחריות אישית. יש לנו כאן כמות ענקית של חיילים שמתגייסים לצבא על בסיס קבוע. אני בעצמי שרתתי, אפילו כקצינה... אני יכולה לקבל, שילד בן 18, שלא מבין הרבה בחיים וננטש כל חייו במערכת החינוך הציבורית, מוכן לצאת להלחם כשקוראים לו. אבל אדם מבוגר עם משפחה? מישהו שכבר הספיק להחכים קצת מחוץ למערכת? תגדלו ביצים, וכשקוראים לכם להתייצב תסבירו שאתם לא נלחמים. לא למען מטרות של אחרים, ולא באנשים שאתם לא מכירים. קחו אחריות על עצמכם, על החלטותיכם, ותפסיקו לקבל על עצמכם אויבים של אחרים. 

למה אתם קודם? כי איפה שהוא הגלגל צריך לעצור, ואם הצד השני לא עושה זאת, תעשו זאת אתם.
אחרת העגלה הזו תדרדר לתהום, וכולנו נהיה עליה. 
תפסיקו להיות עיוורים. הממשלה לא מנסה להציל אתכם, אלה יוצרת לכם את המלחמות ושולחת אתכם להלחם בהן.
קחו אחריות ותתפקחו!


יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

אין אין אין אובמבה...

מי אוהב במבה? כווולם! זה אחד החטיפים הכי אהובים על אנשים. כשמישהו אומר "אני לא אוהב במבה..." אתה לרוב חושב שהוא מוזר או חסר טעם. במבה זה בריא? הטעם שלו נשאר לנצח? זה טעים ברמות על? לא! זה פשוט החטיף הכי סטנדרטי והכי מוסכם על כולם.
זה מה שקורה כשמכניסים אותנו לכור היתוך-
אנחנו יוצאים במבה!
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.
בשנות ה-70, צביקה פיק היה במבה. עד היום, צביקה פיק זה במבה בחתונות. כן! אפילו, ובפרט בחתונות של אשכנזים. מוזיקה ממוצעת מינוס, לא אינטליגנטית מידי, אבל כווולם יגידו "עושה כיף" "מקפיצה".
לפני 4 שנים, אובמה היה במבה. כווולם, אהבו אותו. אם לא הצבעת לאובמה או רצית לראותו על כס המלכות, היית גזען, לא מתקדם, ששבוי במוסכמות ושמרנות דתית כנראה. לא משנה שהאיש היה פלקט. עוד בובה חסרת אופי. עוד משפטים חסרי בסיס. הוא נראה טוב, הוא נשמע טוב, ולכן כנראה שהוא טוב...
מה גורם לנו, בני האדם, לאמץ לעצמנו מוסכמות, דעות, ורעיונות של רוב? למה אנחנו תמיד חושבים שהרוב כנראה יודע...ולכן כדאי לי לחשוב אותו דבר? האם באמת תמיד הרוב ידע? לי אישית נראה, שהרוב לרוב טועה. אם יש הסכמה כללית על משהו, אז הוא כנראה חסר, סתמי ונוח, והוא הפך להיות המוני כי הוא לרוב רדוד, חסר עומק או ללא אמירה יותר מידי נוקבת. אחרת הוא היה מעורר גם הדים שליליים.
יש לנו בעיה כבני אדם לקבל את דעתם של השונים מאיתנו. פתיחות היא מצרך יקר, ולא חילקו אותו לרוב בני האדם. אנחנו סגורים בדעותינו ועמדותינו, וקשה לנו לקבל דעה אחרת אלא אם היא מגובה בהמון שהולך אחריו.

הבלוג הזה הוא בלוג אישי, המציג דעות ומחשבות "קצת" סותרות ושונות ממה שהכלל חושב. למעשה 90% מהאנשים שיקראו אותו, תהיה להם ביקורת נוקבת וחוסר הסכמה עם חלק ניכר מהתוכן.
למה? הרי אם התכנים שהיו מוצגים כאן היו מגובים בערוץ 2, האם לא היתה הסכמה רבה יותר? כלומר, האם הייתם מאמינים ומסכימים יותר, אם הייתם שומעים את הדעות הללו בחדשות או בתוכנית של ערוץ 2? ברור שכן. כי ערוץ 2 זה במבה. זה מוסכם על כולם, ועד שזה לא דווח שם, לא תאמינו שזה קרה. גם אם תחזיקו בידיים את המסמכים שאומרים אחרת. גם אם תראו תמונות שאומרות שהם טעו, התמונות יהיו מפוברקות כנראה...כי זה לא שודר בערוץ 2.
יש בתוכנו חוסר אמון וחוסר יכולת להשלים עם אמת שנאמרת לנו על ידי קומץ מעטים. אם זה נכון, הרוב כבר היו יודעים.
מהי רמת הפתיחות שלנו? או במילים אחרות, עד כמה אנחנו שונאים במבה ומעדיפים נניח בייגלה?
לטעמי, רמת הפתיחות שלנו קשורה ישירות בשני דברים עיקריים - רמת הידע שלנו, כאמור ידע זה כוח, והוא מאפשר לך גישה לעולמות רחוקים מהמיין סטרים, והדבר השני הוא בטחון עצמי: אדם שמאמין בעצמו, וביכולתו להחליט לבד, יהיה לו קל יותר להיפתח לדברים מוזרים. הוא לא יפחד מהם. הוא לא ישלול אותם על הסף.

לכל אחד יש את הקווים האדומים שלו. יש כאלו שהקווים האדומים הם ברפואה. הם לא "מתעסקים" עם הבריאות שלהם, ומקשיבים לרפואה הקונבנציונלית. גם אם שמעו ואפילו דיברו עם מישהו שנרפא מסרטן בזכות מיצים טבעיים, ונמנע מהקרנות... מפחיד אותם מידי. יש כאלו, שהקו האדום הוא כסף. הם חייבים לחסוך בקרנות פנסיה ופיקדונות, גם אם יוכיחו להם שחור על גבי לבן שהקופה שלהם מפסידה להם כבר 5 שנים כסף. הם לא ייקחו את הסיכון.
אצל הרבה אנשים, הקו האדום עובר ברוע המוני. קשה להם לקבל רוע אנושי טהור המופנה כלפי כלל האוכלוסייה. נניח, הם לעולם לא יקבלו את העובדה שהתאומים נפלו ב-11 לספטמבר בשל קונספירציה של הממשל בארה"ב. זה חייב להיות הערבים...הם יראו מול העיניים שלהם את הפיצוצים בבניין 7 ועדיין ימשיכו להגיד שזה חלק מהקריסה של הקונסטרוקציה.
אצלי, הקו האדום עובר משום מה בעב"מים. משום מה קשה לי לקבל יצורים מכוכב אחר. למה? לא יודעת, כנראה כי לא נכנסתי מספיק לתחום הזה כדי לגלות , להבין וללמוד אותו, ולגבש עליו דעה מבוססת.
אני חושבת שהאדם החכם ביותר והשלם ביותר עם עצמו, יוכל להאזין לכל סיפור, ולקבל את ייתכנותו במידה שווה כמו כל דבר אחר(כמובן לאחר בירור שהמידע אמין).
בחירות 2012=בחירות 2009=בחירות 2006=בחירות 2003....
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

בחירות, גם הם במבה. גם הם, מהוות איזה הסכמה חברתית עליה אין עוררין, וכל אחד השולל אותה נראה כפריק חסר בושה (ולרוב עצלן).מה צריך לקרות כדי שאנשים יבינו כי אין שום סיכוי שיתחולל שינוי עם מנהיג כזה או אחר? יתכן שהוא נהדר, או נפלא, אבל זה לא רלוונטי! עומדים מעליו אישים חזקים ממנו בהרבה, המכתיבים אג'נדות ומושכים בחוטים. 
כל מנהיג פוליטי שקם, מגיע עם אמירות גרנדיוזיות ומפוצצות, ותוך כמה ימים או חודשים מתיישר לקו הכללי המוכתב מלמעלה. 
היום כשאני שומעת על נושא או אדם שיש עליו תמימות דעים, אני מיד חושדת. לרוב זה מאושש. לרוב, אני מגלה שהאדם סתמי, דעותיו בנליות וללא  אמירה ערכית נחרצת.

ניקח לדוגמא את יאיר לפיד...(ושוב, ניתן לכתוב את הפסקה הנ"ל על כל המועמדים)
דמות שאינה שנויה במחלוקת... חלק ניכר מעמינו אהב אותו כעיתונאי, חלק נוסף כסופר ומחזאי, וחלק עצום מאושר עד הגג שהוא החליט לרוץ לפוליטיקה כי סוף סוף יש מישהו שלא סתם מדבר (נכון, הוא כותב...)
והוא יעשה את מה שהוא אומר. קראתם מה האיש אומר? כמעט בדיוק מה שאומרים ואמרו כל אלו שלפניו:
הוא לא יחזיר את אריאל!
הוא ילחם בטייקונים!
הוא יעלה את החינוך ל-10 המקומות הראשונים בעולם ממקום 89!!! הייתם מאמינים?
יאיר, אתה גם כותב, גם שרמנטי וגם קוסם?
איך בדיוק אתה מתכנן לעשות את זה? אולי ע"י עוד מיסים? לאאאאא! השתגעתם? שהרי הוא בעד החלשים, הוא סוציאליסט, הוא קורא לכך ש"בעשר השנים הקרובות תחרוט מערכת החינוך על דגלה את צמצום הפערים החברתיים ותדאג לתת הזדמנות שווה לכל הבאים בשעריה" ...אולי אתה מתכנן לעשות זאת ע"י הקצאת משאבים אחרת, הרי כולם טוענים שישנו את סדרי העדיפויות...אפילו בנימין נתניהו הבטיח שאין דבר חשוב מבחינתו יותר מאשר שיפור החינוך בישראל וש"אצלי, לא ילמדו את הנכבה, אצלי ילמדו מורשת ישראל..." (ביבי בחייאת, אולי אם היית מבין בחינוך, היית מבין שאמירה כזאת, היא שגורמת לתקציב הביטחון המנופח שלך).
נראה לי פשוט מצחיק האמונה העיוורת אחר אדם שהוא כול כולו רק מילים. נכון, עוד לא נתתי לו צ'אנס. נכון, הוא יהיה שונה... עוד לא הבנתם שהסיבה לתמיכה הכוללת בו נובעת מהיותו במבה? הוא סתמי. מצטערת. גם אם היה מגיע היום לראשות הממשלה ומבצע את כל אחת מאמירותיו, הוא עדיין היה סתמי... וסתמי לא יכול ליצור שינוי, ואנחנו צריכים שינוי. 
אנחנו כחברה לא צריכים שינהיגו אותנו...תוציאו את זה מהראש שלכם, אתם ואני יכולים לעשות את זה לבד! למה לחכות למוצא פיהם של אחרים, קחו את הגורל לידיים שלכם. אתם רוצים חינוך יותר טוב? תעבירו את הילדים לבי"ס פרטי שעומד בסטנדרטים שלכם...יקר מידי? תקימו אחד! אתם רוצים לקבל טיפול בריאותי הולם? תחיו נכון, ותמצאו רופא מומחה אמיתי ולא דמיקולו של מערכת הבריאות. אתם רוצים שיהיה שלום? תלחמו ברעיון של צבא כזה, בגודל של צבא כזה שנלחם למען מטרות של אחרים...בקיצור, תפסיקו לחפש מנהיג שיענה על דרישותיכם, תדרשו אותן מעצמיכם...

לכל החברים שמתכננים ללכת עדיין להצביע בבחירות הקרובות כבר אמרתי, תחכימו!
לאלו שמתכננים להצביע למנהיג הטרנדי החדש, אדון לפיד, אני אומרת-
נו באמת... אתם לא רואים שהוא העתק מדויק של אלו שקדמו לו ואלו שמתמודדים מולו? (אולי נראה טוב יותר...)

לא מאמינים לי? נפגש עוד כמה שנים, אחרי שגם הוא יכנס לגרף הסטטיסטיקה, והחברה תמצא לה מנהיבמבה חדש...


יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

בחירות? זה פתטי

אז מה? עוד כשלושה חודשים לערך, כולנו נקום בבוקר, נגייס חיוך רחב על הפנים (כי היום יום חופש בתשלום המדינה...), ,ניקח את תעודת הזהות (שאיתה נולדנו ועם מספרה נמות), ונלך להצביע בקלפי המקומית, הכי קרוב לבית, ונקבע לעצמנו מה יקרה בארבע השנים הבאות... אז מה בעצם אנחנו ניקבע?
כל אחד והקבוצה שלו..., פיסול קרמי, יפעת ג.ש.
אנחנו ניקבע, מי יעשוק אותנו יותר - החברה' הסוציאלים ברשות שלי וחבריה עם כל מיני חוקים שמחייבים אותי, היזם הפרטי האמיד , להעביר בכח הזרוע,  למושיקו המובטל משדרות שכבר הרבה זמן לא מצליח למצוא עבודה, או לענת החד הורית שהיתה חייבת ילד, לא מצאה בעל, והיום קשה לה לסבסד אותו...או למאות אלפי התלמידים המושבים ליד שולחנות יום יום בחינוך עגום עם מורים עגומים, בתוכנית החינוך המתקדמת "אופק חדש", שלא הצליחה למרות האופקים הרבים שהיו לה, להרחיב לילדים את התודעה ואלו החזירו בירידות חוזרות ונשנות במבחני המיצב. או שאולי יעשקו אותנו כרגיל חברינו השחורים, בשם הטלית, התפילין, והכיפה, וכמובן זה שבמרומים, שמאד צריך וצורך הרבה כסף. יתכן שביבי וחבריו יישארו בשלטון, ואז ימשיכו האליטות לעשוק אותנו ע"י מיסים עקיפים של דלק, מים וכו', אבל השורה התחתונה היא אחת- מי שלא יהיה בשלטון מטרתו היא אחת, עושק ציבורי רחב היקף, אשר לרוב נעלם מהעין ע"י צרות אחרות שמספרים לנו אותם אנשים, צרות חשובות כמו - המלחמה נגד איראן... תאונות דרכים...מצב החינוך... (טוב במקרה הזה הם באמת צודקים...המצב פקקט) , או כל מיני צרות אחרות, שיסתירו מאיתנו את האמת, ויסיחו את דעתנו מהבעיה האמיתית - מישהו במצח נחושה, דוחף את היד שלו לכיס הפרטי של כל אחת ואחד מאיתנו וגונב כסף. גונב! זה משנה לכם מי יגנוב מכם? לי לא...כי בסופו של דבר לכל ה"גנבים" האלו יש מעסיק אחד שאליו הולכים הכספים - הבנק המרכזי של אירופה/הנרי קיסינג'ר/ארה"ב או כל גורם אחר האחראי על האוצר העולמי.
הסתכלות בעבר מראה לנו, כי בחירות לא עשו ממש שינוי. אפילו הפלתה של מפלגה אחת והעלאת אחרת, לא בהכרח יוצרת שינויים. בשנים: 1977, 1992, 1996 ,1999 ו-2001 היתה "מהפיכה" והתחלפה המפלגה שבשלטון- ימין שמאל, שמאל ימין...האם בהתאם גם היו שינויים במצב החינוך? במצב הביטחון? הרווחה???? כלומר, כל מי שעולה לשלטון מבטיח הבטחות לכולם. בשטח, מעט מאד מבוצע, וה"מהפיכה" הגדולה היא בעיקר בשמות האנשים, אבל לא בעיסוקם, ולא בהחזר המגיע לתושבים. לדוגמה: אחרי עשרות שנים של שלטון מפא"י, התחלף השלטון בשנת 1977. לא נראה שום שוני ברוב הקריטריונים שנבדוק לפני ואחרי. המגמתיות המשיכה, ולא נעשה כל שינוי במצבם של התושבים. 
כל הגרפים מתוך "שישים שנה בראי הסטטיסטיקה של הלמ"ס" לחץ לדוח המלא
התל"ג המשיך ועלה באותו אופן, מצבם של הסטודנטים לא היה שונה: המגמתיות של העליה היתה ונשארה זהה. הוצאות לצריכה פרטית, מדד הייצור התעשייתי, הרוגים בתאונות דרכים, ואפילו רמת התיירות... בקיצור, השוני שעשתה ממשלה כזו או אחרת הן מינוריות. גם כאשר הפך ביבי לשר האוצר בשנת 2003, ונקט במדיניות "קפיטליסטית" קשה, גם אז, השוני שיצר (נניח בהכנסה הפרטית לנפש, או במדד הייצור התעשייתי) היה כ"כ קטן, שהוא מהר מאד נבלע ברצף הזמן.

אז מה נותר לנו בעצם לעשות? האם חייבים להצביע? אני יכולה להבין את כל האזרחים  הטובים שרוצים לעשות את חובתם, שהרי זה מה שחונכו במשך כל חייהם, ואיך אחרת נשלוט בגורלנו?
כפי שכבר אמרתי, אנחנו לא.
הצבעה לא תשנה כהוא זה, כי קיימות אג'נדות גדולות בהרבה ממה שאני או אתה נצביע מחר בקלפי. ציפי או ביבי או אולמרט או אפילו יאיר, כל משרתי הציבור הללו, פשוט ימשיכו את המדיניות הקיימת היום, ואני מבטיחה לכם שהגרפים ימשיכו באותה מגמתיות ללא קשר למי שישב שם בשלטון.
כל הגרפים מתוך "שישים שנה בראי הסטטיסטיקה של הלמ"ס" לחץ לדוח המלא

אפילו הסתכלות מהירה בתקציב המדינה, ובהשוואה לאורך שנים, ניתן לראות כי לא קיימת  קורלציה מובהקת בין הבחירות והתפלגות התקציב. בגרף שמתחת ניתן לראות כי תקציב החינוך היה בירידה/עליה חדה דווקא בשנים בהן לא היתה תנודתיות בין ממשלות שונות. בהתאם גם תקציב הבריאות. אם כך, כל ממשלה שלא נשים תביא לאותו פתרון.

הרבה זמן התחבטתי בשאלה, האם כדאי או לא כדאי להצביע. כל פעם ששללתי את הנכונות, תמיד צצה בראשי השאלה, אז מה כן תעשי? לא מה לא...מה כן? איך את תורמת למצבך בכך שלא הצבעת? שהרי אי עשיה כמוה השארת המצב על כנו...והרי כולנו יודעים (כי ככה חונכנו) שחייבים לעשות משהו,כדי להזיז דברים... ובכן, החלטתי להעמיד במבחן את האפשרויות שיקרו אם לא אלך להצביע, ואם בדרך נס, התאגדו כל ה"חכמים" איתי (לרוב מדובר בחילונים במעמד ביניים+) ולא ילכו להצביע...והחלטתי לדמיין תרחישים אפשריים, ולהלן הדמיון המשתולל שלי ותוצאותיו:


תרחיש 1 - החילונים לא מצביעים - החרדים עולים לשלטון  

הרי זה התרחיש שכוווווולם מפחדים ממנו, נכון? שהרי החרדים יצביעו כולם (20%), והמפלגות החילוניות לא יעברו את המספר הנ"ל, משמע סה"כ % הצבעה מאד מאד נמוך. למעשה, אין בכלל רוב למצביעים לעומת לא מצביעים. מה יקרה?
א. הדמוקרטיה עומדת בפני משבר - זה כבר לא רוב. הרוב, לא הצביע! האם השליט שיעלה הוא חוקי? שהרי, מיעוט ששולט על רוב קורה ב...? דיקטטורה? פשיזם?
"בוא בני, ואראה לך איך בונים מדינה...",
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.
ב. החרדים צריכים לנהל מדינה. המדינה ובעיקר החיים שלהם מסובסדים ע"י הרוב החילוני. האם הם ישנו את חייהם ויתחילו להוציא "גזרות שבת"? שהרי תוך מספר חודשים הם יישארו ביד עם מדינה ללא אזרחים כי כולם יברחו מכאן. למעשה, ממשלת חרדים תהיה מעוניינת להשאיר כאן כמה שיותר חילוניים כדי לממן את השיגעונות שלהם כמו: סבסוד מוסדות דתיים, מענקי לידה, וכו'. על כן, כל גזרה תיבדק פי כמה וכמה ע"י האוכלוסייה, ותזכה גם למחאה פי כמה וכמה מגזרות שיורדות עלינו היום (שהרי רוב הציבור כאמור החכים ולא הצביע, משמע הרוב הוא נגד הממשל). לדעתי, מצב החילונים רק ילך וישתפר. ואם מדובר בהעברת תקציבים ממפלצת הביטחון למשרד הרווחה או החינוך, מה טוב...
ג. רוב הסיכויים שממשלה כזו, תצטרך עזרה מהרבה מפלגות קטנות אחרות, משמע יש ייצוג מגוון יותר בממשלה, משמע יותר מריבות כשמדובר ביהודים, משמע התקציב נתקע ולא עובר, והממשלה שוב נופלת. אני משערת שבפעם השנייה שלא ילכו להצביע, כבר תהיה יותר הבנה שזה לא שיטה טובה, אלא בעיקר בזבוז של זמן.

תרחיש 2 - הערבים בשלטון

מה נראה לכם יכול לקרות? אתם חושבים שהם יתנו את יהודה שומרון, ירושלים, גולן ועוד לאחיהם מעבר לגבול או בתוך הגבול? כנראה שכן. הההכל? כלומר, אנחנו נהפוך למדינה ערבית נוספת. נראה לכם? אני מזכירה לכל הסובבים אותי, שעדיין קיים לאבא ביבי ואמא מדינה דוד שנקרא הדוד סאם. הדוד סאם, לא אוהב ערבים כ"כ, ומעדיף שאת הבסיס הגרעיני שלו במזרח התיכון הוא ימקם במדינה מערבית, חילונית, וכן כן,יהודית (לצער חלקינו, בכל זאת הדוד סאם הוא יהודי לשעבר). בכל מקרה, אני לא מאמינה שהוא יאפשר למדינה ערבית לקום, ותכלס, אם יחזירו את חלק מהשטחים שציינתי לפני כן (הטרמינולוגיה הזו מוזרה לי - "יחזירו", מה זה שלי או שלך? מי שנולד שם זה שייך לו...זה לא של המדינה הזו או אחרת...אבל זה כבר פוסט אחר) לא יקרה כולם, אולי פשוט יותר ערבים ישבו בצדק על אדמתם, ויהודים ישבו בצדק על אדמתם, ותהיה הפרדה. כל אחד ישב בשטחו. אולי גם יהיה שלום? (עזבו, זו הערה מיותרת...)
דמוקרטיה?דיקטטורה? כ - ס - ף!!!
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.

תרחיש 3 - ביבי נשאר בשלטון והימין קיצוני יותר

כלומר, יותר מלחמות, יותר טייקונים, פחות מדינת רווחה, הרבה יותר בועות. הרבה יותר תחרות. החלשים ומעמד הביניים גוועים, החזקים שורדים. קבוצה מאד מאד קטנה שורדת למעשה. כולנו הופכים לעבדים. אבל רגע... מה המצב היום? אנחנו עדיין לא שם? יהיה יותר גרוע? נכון! אבל כמה גרוע יותר יכול להיות? באיזה שהוא שלב, הבועות באמבטיה הזו יתפוצצו, חלק גדול מהאנשים שלא היה מודע, לא הבין או לא התייחס יטבע, ומי שיישאר יגלה מסביבו מים שקופים ומאד מלוכלכים. ואז הוא יצא מהאמבטיה! כי מי רוצה להישאר באמבטיה מלוכלכת? אז אני אומרת, תנו לו לעלות, כדי שהוא כבר יקריס את המערכת...(רק תדאגו לא לטבוע עם כל הקהל כשהבועות יתפוצצו). 

תרחיש 4 - התרחיש שלא יקרה, כי הרי הקבוצה הזו לא הצביעה... (יהיר לפיד/אולמרט/ציפי  עולים לשלטון)

סוף סוף מישהו ידאג לנו...נכון? עולה לשלטון מישהו כמונו...חילוני, המתעניין רק בחינוך, תרבות וערכים טובים של הארץ הזו. "מלח הארץ"... (מלך?) חברים,wake up!!! האפשרות הזו מבחינתנו היא הגרועה ביותר! למה? כי היא תאריך לנו את ימי הסבל יותר מכל אלטרנטיבה אחרת! מה הם יעשו? ישנו את התקציב? ישנו את ההתפלגות? והרי אדון לפיד וחבריו בטוחים שהצבא זה הדבר הכי חשוב שקיים כאן. כולם חייבים להתגייס! הוא ימנע מהביטחון לקבל תקציבים שצריך? לא? האאא...הוא ילחם בחרדים! הוא ייקח את כל סכומי הכסף שמיועדים להם ויעביר אלינו ולנזקקים...
חברה', אפילו אבא שלו (שהיה הרבה יותר חזק ממנו) בסוף ישב עם החרדים. כי הם חלק מאיתנו, וכמו שלא הייתי רוצה שיכפו עלי את המדיניות שלהם, לא הייתי רוצה לכפות עליהם את שלי. למה שהחינוך שלהם לא יתוקצב? כי הם לא בצבא? כי הם לא תורמים? ראיתם כמה חרדיות נמצאות בבתי חולים כדי לסעוד את הפגועים? ראיתם כמה חילוניות? הם עושים עבודות שאתם ואני לא נעשה לעולם... אז לפני שאתם לוקחים להם את כל התקציב, תחשבו על שוויון זכויות. 

היום כשנסעתי באוטו, עם בעלי ובני, הילדון התחיל לצרוח...משהו הציק לו. לא יודעת מה...כמה שלא דיברנו איתו במילים נעימות, ועשינו לו קוצי מוצי, לא עזר. אחרי רבע שעה, בעלי התחיל לשרוק לו. נהייה שקט. עד סוף הנסיעה (עוד כרבע שעה), בעלי המשיך ושרק. כל פעם שהוא הפסיק לפרק זמן ארוך מידי, התחיל הבכי. הילד הבהיר לנו שהוא לא יקשיב לנו בשפה שלנו. אנחנו למדנו לדבר בשפה שלו. אחרת, לא היינו מדברים בכלל. הוא פשוט לא הסכים. אם תינוק בגיל ארבעה חודשים מצליח לחנך זוג הורים מבוגרים וחושבים, אני מאמינה שיש לנו סיכוי לחנך את הממשלה. אנחנו לא נצביע, כי זה לדבר איתה בשפתה שלה. זה לא עובד! אנחנו נמשיך לצרוח עד שהיא תבין מהי השפה שלנו...שפה שנקראת "חופש".




יום שישי, 5 באוקטובר 2012

חינוך אחר

"בין הכתלים", פיסול קרמי, יפעת ג.ש.
בפוסטים קודמים, כבר יצא לי להסביר מה הבעיה עם מערכת החינוך הממלכתית במדינה. העליתי גם רעיון או שניים לחינוך אלטרנטיבי בארץ. האמת היא, שכדי לחנך בארץ חינוך אלטרנטיבי אמיתי אתה צריך לעבוד קשה. אתה צריך ממש לרצות את זה, כי המדינה תלחם בך. אתה לוקח לה חייל... אתה לוקח לה עובד מסור...אתה מנתק מישהו מהמטריקס ומוציא אותו לראות אפשרויות אחרות, עוד בילדותו. המדינה לא אוהבת את זה, ולכן היא תעשה את המרב כדי שלא תצליח.
המדינה תדאג להוציא חוקים המחייבים אותך לחנך את ילדך עם פיקוח כל שהוא. תצטרך להוכיח שאתה ראוי. שיש לך מערכת חינוך מסודרת . שאתה לא נותן לילדים שלך סתם לרוץ חופשי, לשחק ולבזבז את היום שלהם בדמיון ומחשבות... שחס וחלילה לא ילמדו להעסיק את עצמם לבד, ויפתחו לעצמם משחקים משוגעים...אז הנה כמה מה"חוקים" שהמדינה אוסרת עליך אם בדעתך לדאוג לחינוכם של ילדיך בכוחות עצמך:
א. "תאושרנה בקשות לחינוך ביתי אך ורק במקרים שבהם אפשר להוכיח מעל לכל ספק שהבקשה להקניית חינוך ביתי נגזרת מתפיסת עולם מגובשת, השוללת חינוך במסגרת ממוסדת כלשהי..."
ב. "בכל מקרה מדובר בחינוך של ילדי משפחה אחת ולא בהתכנסות ילדי כמה משפחות יחד..."
ג. "... ועדה שתורכב מבעלי התפקידים האלה: מנהל המחוז או נציגו, המחמ"ד - כאשר הדיון נוגע לתלמיד בחינוך הממ"ד, מפקח כולל שמונה על ידי המחוז כרפרנט לחינוך ביתי, מנהל בית ספר או סגן מנהל, פסיכולוג חינוכי או יועץ, הממונה על הביקור הסדיר, נציג הרשות המקומית, וכן חברים נוספים, על פי החלטת מנהל המחוז...תפקיד הוועדה לוודא שהילד אכן יקבל חינוך ראוי שיאפשר לו תפקוד אישי וחברתי נורמטיבי גם בבגרותו...לאחר מכן יבקר אחד מחברי הוועדה בבית הורי הילד או במקום שבו יוקנה לו החינוך הביתי. מטרת הביקור בבית המשפחה או במקום שבו יתקיימו הלימודים היא לוודא כי אכן מתקיימים כל התנאים המאפשרים עמידה בתכנית המוצעת על ידי ההורים. בתום הביקור הביתי או במועד סמוך לו תיפגש הוועדה שוב בהרכב מלא לגיבוש המלצותיה. ההמלצה לאישור תלווה בלוח מועדים למעקב תקופתי ולבדיקת תוצרי הלמידה."
תגידו, באיזה מדינה דיקטטורית אנחנו חיים??? זה הילדים שלי או שלהם? מה זה ההתעלקות המטורפת הזו על חיי ילדינו? קצת אוויר חברה...חוץ מזה, מי שם אותם למומחים יותר ממני על חינוך ילדי? למה הם יודעים מה טוב להם הכי טוב? ואם אני חושבת אחרת? זוכרים את הזכויות יסוד שלנו? זוכרים את זכות החופש לעשות מה שאנחנו רוצים? הבעיה היא שהילדים שלנו בהיותם קטנים, לא יכולים להחליט עדיין, אז המדינה החליטה שצריך גוף "אחראי" יותר מההורים שיחליט עבורם. למה לממשלה, גוף זר לחלוטין בביתי, יש זכות גדולה יותר ממני אמם, שגידלה אותם עד היום, על צורת חינוכם וחייהם? נראה לכם הגיוני? זה לא התערבות בוטה בחופש הפרט? והאם מישהו יכול להסביר לי למה לא ניתן להפגש בקבוצות ולעשות זאת? למה אסור מבחינה חוקית ליצור קבוצות וללמדן באופן משותף? יש כאן פחד עמוק של הממשל שמישהו יהפוך לאלטרנטיבה ראויה... שמישהו יעשה עבודה טובה יותר ויתחיל לחנך באמת.
יבואו חכמים ויגידו, אבל מה הלחץ? מי אמר שבאמת חינוך אלטרנטיבי הוא עדיף? יש מחקרים על זה? מישהו בדק את זה? אולי הילד יוצא דפוק לגמרי אם הוא בחינוך אלטרנטיבי? ואיך הוא יתקבל לאוניברסיטה אח"כ? את לא הורסת לו את העתיד? אז ניסיתי לבדוק ולחפש מחקרים, וגילית כמה דברים:
ראשית, אין הרבה מחקרים בנושא. למה? כי הממשלה או כל גוף ציבורי כמו עירייה לא יממנו דברים כאלו, כי הם כנראה יגיעו לתוצאות שיציגו אותם באורח שלילי. אוניברסיטאות גם לרוב מאד מקובעות. אבל ניתן למצוא פה ושם מחקרים המצביעים על האמת (כמובן לא בארצנו).
מתוך המחקר של HSLDA משנת 2009
מחקר על חינוך ביתי משנת 2009 מחקר 2009, מציג תוצאות מדהימות בנוגע ללימודים בבית, ומראה כי בדיקות סטטיסטיות המשוות בין חינוך ביתי לציבורי, מציגות מצב מדהים שבו תוצאות המבחנים של ילדי החינוך הביתי גבוהות בהרבה מהחינוך הציבורי. המחקר נעשה על כמעט 12,000 משתתפים, והחומר רוכז בשנים 2007-2008 וסוכם ב-2009. הסתכלות בציונים מראה יתרון מוחלט של כ- 30-37% של החינוך הביתי על הציבורי.  הסתכלות בעבר (שנים1994-1996), מראה כי היתרון הנ"ל קיים היה תמיד, שכן במחקר הנ"ל שבו השתתפו כ-5000 נבדקים לערך, ישנן תוצאות זהות. הסתכלות בהווה 2012, מראה כי המצב מוסיף ומחזיק מעמד- עדיין חינוך ביתי מביא לציונים גבוהים בהרבה.
מתוך מחקר של NHERI משנת 1997
מתוך מחקר שפורסם באתר CollegeAtHome שנת 2012
 למעשה הסתכלות בגרפים של שנת 2012 מצביעה גם על קורלציה בין הורי ילדים הבוחרים בחינוך ביתי, כהורים אקדמאים לרוב, במצב כלכלי טוב מאד, המשקיעים בחינוך ילדיהם הרבה יותר כסף מאשר בחינוך הציבורי. הגרפים מציגים שלא קיימת כל השפעה של רגולציה על רמת התלמידים הלומדים בבית. כלומר, גם במקומות שבהם הממשלה מפקחת על התלמידים באופן קיצוני (כמו בארץ למשל), אין שיפור ברמת הציונים של התלמידים. דבר נוסף שנבדק הינו הצורך שאחד ההורים יהיה בעל נסיון כמורה מוסמך. התשובה לכך היא חד וחלק שלילית. התוצאות זהות כמעט לחלוטין. עוד נמצא במחקרים, שבעוד בבית"ס הציבורי ישנם הבדלים בין בנים לבנות, הבדלים אלו נעלמים בחינוך ביתי, וכמו כן, הצורך בהשקעה רבה פר ילד לשנה אינה יוצרת את ההבדל המשמעותי בין חינוך פרטי לחינוך ממלכתי. נבדק ונמצא כי משפחות של חינוך ביתי הן לרב בעלות יותר ילדים, ונוטות לאיזה שהוא זרם דתי. מחקרים אחרים בדקו אף את הכישורים החברתיים של ילדי החינוך הביתי. לאור הטענה כי הם פחות תקשורתיים, ואולי ביום מן הימים יהפכו לנטל (לא עלינו) על החברה שסביבם, הוחלט לבדוק האם יוכלו להשתלב בחברה העוטפת, או שמא ינהגו כחייזרים, בעולם ולא ידעו לתקשר, וירגישו עצמם בודדים, נחותים ומבודדים. הסתבר כי ילדי החינוך הביתי עלו על חבריהם ה"ממלכתיים" בכל תחום- בתקשורת, בכישורי חיים, בחברתיות, ובבגרות
מחקר אחר שנערך עוד בשנות ה-90, מציג מצב בו ילדי החינוך הביתי עסוקים בהרבה מאד פעילויות אלטרנטיביות כמו חוגים, עזרה לזולת ותרומה, טיולים בטבע וכו'. הצורך בחברה מתבטא בעיקר בפעילויות אלו, וניתן לראות אצל כל ילד גיוון גדול, הכולל מספר פעילויות העשרה בשבוע ואף ביום. 
מתוך מחקר שפורסם באתר CollegeAtHome שנת 2012
מתוך מחקר של NHERI משנת 1997



מתוך ציטוט של בלוג של אמא לחינוך ביתי 
"סופי שבוע (שישבת + ראשון) הם זמנים שמוקדשים בד"כ ללהיות עם אבא. לאחרונה אנחנו מטיילים כל סופ"ש למקום אחר. או שמבקרים סבא-סבתא-דודים, נסענו לצפת וראש פינה, היינו בשבוע שעבר בקמפינג 3 ימים בצפון, ובסופ"ש הקרוב נוסעים לעיר הקודש משישי עד ראשון.
  • בימי שני יש לנו מפגש באזור עם חברים בחנ"ב. זה מפגש שלוקח לנו כחצי מהיום, ובחצי השני יש למאיה חוג בלט והילדות תמיד מחפשות לפגוש עוד חברות אח"כ.
  • בימי שלישי יש בבוקר חוגים לשתי הגדולות. בתקופה הזו זה כל שבוע שני, ועוד מעט זה יחזור להיות כל שבוע. החוגים הם יוגה, ומלאכות. הבעסה הכי גדולה היא שיום שלישי הוא יום שהספריה סגורה בו yummy אחרת היינו עושים ממנו ליום קבוע של ספריה.
  • בימי רביעי אנחנו הולכים לסיורים במרכז. אתמול היה סיור מעולה על כלי הקשה. אחה"צ יובל הלכה עם חברה להצגת מחול, ושתי הבננות האחרות היו אצל חברות שלהן.
  • ביום חמישי אנחנו לפעמים נפגשים אצל חברה מהאיזור, לפעמים זה רק אנחנו ולפעמים יש עוד. בד"כ זה מפגש שקט ורגוע, בקטנה.
  • וביום שישי שוב חוזר הכל מהתחלה...." (מתוך הבלוג של "רוני של 4" באתר "באופן טבעי" לחץ לקישור

בקיצור, נראה לי שהחברה האלה ממש לא משועממים... נראה לי שכיף להם, ושהם לומדים הרבה יותר מאשר ילד רגיל בבי"ס, שיושב 6 שעות ביום מול לוח עם מורה. לא נראה לכם שההגשות הפרונטליות האלו הן פאסה? עוד לא הבנתם שלשים ילד 4-8 שעות ברציפות על התחת באותו כסא, עם אותו שולחן, חברים, והדבר היחידי שמתחלף זה המורה המסכן שעומד מולו, זה פשוט לא זה? עוד לא הבנתם ששינון של חומר, לא רק שלא עוזר לזכור דברים אלא גורם לשכוח? ומה זה התכנים האלו?, האם לילד לא עדיף ללמוד מהחיים? אני חייבת להודות, לא כל אחד מסוגל. יש הורים שהסבלנות שלהם לא בשביל לשבת יום יום עם הילדים ולחנך. נשאלת השאלה- למה הבאתם אותם? כדי שמישהו אחר יחנך אותם? אני מודה, שאני לצערי לא מנהלת חינוך ביתי. הילדים נמצאים חצי יום בגן פרטי (מונטסורי)... עוד לא הגעתי לשם, ואני חושבת יום     יום האם זה הוגן? והאם זו אינה טעות. יבואו וישאלו אחרים, "אבל להורים אין את היכולות הוראה של מורים..." ובכן, נבדק העניין, במחקר שנעשה בארה"ב נמצא, כי אין כמעט בכלל הבדל בתוצאות המבחנים של ילדי חינוך ביתי שאחד מהוריהם בעל ניסיון בהוראה לאלו שאין להם כל ניסיון קודם...לאחרונה שמעתי את הסיבה הכי מצחיקה שקיימת נגד החינוך הביתי: רזומה...אמא אחת טענה, שחינוך ביתי נחשב בעיני המדינה כ"לא מתקדם" והילדים יוצאים "בעייתיים", לכן כשהם ילכו לצבא לא יהיה כתוב להם "סיימו 12 שנות לימוד", והקב"א תהיה גרועה, והם לא ילכו לקצונה, וכמובן שישלחו אח"כ קו"ח למציאת עבודה, מעסיקים יעצרו בשורות אלו, ובכלל לא יבדקו את איכותם...
"ילדה", פיסול בחמר, יפעת ג.ש.
ראשית, תסכימו איתי, שיש אינספור אנשים שעשו זאת ללא חינוך סטנדרטי ( צ'ארלי צ'פלין, אלברט איינשטיין, צ'ארלס דיקנס, טומאס אדיסון,מארק טווין, הנרי פורד, ג'ורג' גרשווין, ג'וליאן אסאנג' (מייסד וויקיליקס), פרנסיס קולינס (מנהל פרויקט מיפוי הגנום האנושי), והרשימה עוד ארוכה מאד). שנית, לא חסר אנשים שלא הלכו בדרך הרגילה ובכל זאת   סיימו בגרויות בבית. הם רק לא הקדישו לכך 12 שנים מחייהם אלא רק שנתיים, ובגיל הרלוונטי להם (שיכול להיות גם גיל 12 אם הם מספיק חכמים... ) בינתיים הם בילו במשך 10 שנים, עם אמאבא שלהם ואחיהם, והצליחו לרכוש בטחון עצמי בשמיים, שיאפשר להם לגבור על כל מועמד סטנדרטי לעבודה שהם ירצו. רוב הסיכויים שהם לא ישלחו בכלל קו"ח אלא פשוט ילכו ויציגו את עצמם. נראה לי הרבה יותר פוטנציאל עובד שכזה מאשר אחד שסיים עכשיו את מסלול החיים הרגיל... 
הסיבה היחידה שאני אישית רואה כסיבה הגיונית להימנע מחינוך ביתי נעוצה במיצוי הפוטנציאל האישי של המבוגר בעיסוק אותו הוא אוהב. במקרה שלי, כאדריכלית נוף, לא אוכל לעבוד במשרד ולערוך חינוך ביתי עם הילדים... רבים מהורי החינוך הביתי אומרים כי לא יקרה כלום אם "תדחי בכמה שנים את המיצוי האישי". זו בעיה, כי יש לא מעט מקצועות שאם אתה יוצא מהם, קשה מאד לחזור. חוץ מזה, זה חסר לך, ואין ספק שילד צריך הורה מסופק מבחינת מימוש עצמי, כי את הדוגמא הזו הוא יראה ויחקה בעתיד. אז מה עושים? מנסים פתרונות יצירתיים. ראשית עוברים לעבודה כעצמאי, שתאפשר יותר גמישות. שנית, מנסים לראות האם ניתן לשלב בין שני ההורים (יומיים האב+3 האם עם הילדים, או קונסטלציות זהות), ושלישית, עוברים לשעות אחרות. עובדים יותר בלילה...תוך כמה שנים, הילדים גם ככה כבר לא צריכים אותנו באותה אינטנסיביות, וזה מקל. להגיד לכם שזה קל? לא זה לא...להגיד שעשיתי ואני מנוסה ויודעת, גם לא. להגיד שאני אנסה? אני מאד מקווה ששנה הבאה נתחיל במתכונת זו או אחרת. יתכן שגם ניתן לשלב עם מסגרת חינוכית קיימת במשך יום אחד או כמה שעות בשבוע...  
אז בואו נראה מה זה חינוך ביתי בארצנו, ומה זה בעצם דורש?
אין ספק שזה לא פשוט. צריך להיות קודם כל פנוי לשם כך, משמע לפחות אחד ההורים לא עובד. בכלל. אפשרי? לרוב לא, אבל בהנחה שהמשכורת הממוצעת עומדת היום על  קצת יותר מ-8500 ש"ח, מספיק 3 ילדים בחינוך פרטי, שהופך  את הסיפור לכמעט לא כדאי לצאת לעבוד (נכון, נכון, רוב האנשים יגידו שזה לא בשבילם, כי הם לא יכולים להיות ימים שלמים עם הילדים, אבל בסיפור הזה כבר היינו). לאחר, שהחלטנו כי זה מתאים, והגענו להחלטה כלכלית שזה אפשרי, הגיע הזמן להגיש טפסים להוד רוממותה האימפריה הדיקטטורית שמחליטה מי כן מוסמך ויכול ומי לא. ונניח והחליטו שאתה ראוי להיות אבאמא וממש לחנך את ילדיך (תודה לכם, באמת תודה על ההכרה...), הגיע הזמן להחליט איזה סוג של סדר יום וצורת לימוד תעבירו. הגישות רבות ונעות מלימוד פרונטלי סטייל כיתה, לאורך הרבה שעות ביום, ועד אן-סקולינג, שזה בעצם לימוד טוטאלי מהחיים. זורמים עם הילד. אם בא לו להבין איך עובדת חללית הולכים ובודקים ביחד. אם בא לו להתנדנד כל היום על העץ, זה מה שהוא יעשה. רוב הילדים ישתעממו אחרי כמה ימים כאלו, אל דאגה, הם לא מעוניינים להיות קופים מהשורה (כאלו יש כבר הרבה סביבם), זה לא מספיק מאתגר. סדר היום יכול להיות קבוע ויכול להשתנות על בסיס יומיומי, אבל רוב המשפחות מגיעות בשלב זה או אחר לאיזון בין הפנים וחוץ, ובין הקבוע לספונטני. בכל אופן לי זה נשמע כיף ונכון. 
אם תשאלו את ילדיכם מה הוא היה מעדיף ללכת לגן/בי"ס או להישאר בבית עם אמאבא, נראה לי שהתשובה תהיה גורפת לכיוון הבית (כן כן, גם בבי"ס וגם בגן). אצלכם הילד אוהב את הגן?. מאד אוהב. הוא רץ כל יום לבי"ס ולגן כאילו יש שם אוצר, ולא רוצה ללכת כשבאים לקחת אותו הביתה. יש כאלה... אצלי זה לא ככה. הם נהנים בגן. אני יודעת שטוב להם, אבל כל פעם שיש חופש הם מאושרים עד הגג. כל פעם שמגיע סופשבוע, הם זורחים. כל פעם שאני באה לקחת אותם מהגן הם רצים אלי בשמחה עם הרבה הרפתקאות לספר לי. הם לעולם לא רצים ממני בבוקר אלא בד"כ מתעכבים, ומעכבים, ואתם יודעים מה? אני שמחה! כי זה אומר שיש לי ילדים בריאים שעדיין רוצים בעיקר אותי ואת אבא שלהם. זה טבעי. ולאלו שילדיהם "חולים" על הגן, הייתי אומרת להם רק דבר אחד- בעסה לכם...אולי כדאי שתחשבו למה?

יום שישי, 28 בספטמבר 2012

חוק חינוך חובה לכוווולם?

להלן מכתב שנשלח עוד היום לנציגנו בממשלה ובכנסת, אדון גדעון סער:

לכבוד: שר החינוך 
שלום רב,
 אנחנו זוג הורים לשלושה ילדים - האחד בן 4.5 השניה בת 3 והשלישי בן 4 חודשים. גם בעלי וגם אני עובדים משרות מלאות (אם כי אני כרגע בחופשה לצורך טיפול בילד לאחר הלידה). 
שנינו למדנו במערכת החינוך הממלכתית לאורך כל 18 שנותינו הראשונות, ולאחר מכן המשכנו לאוניברסיטה וכו'...
היום, בהסתכלות לאחור, אנחנו רואים עד כמה מערכת החינוך פגומה ולא מועילה לילדים.
אנחנו רואים את העוול הנעשה לילדים, את חוסר הצדק ברמה היומיומית של מספר מועט של מורים וגננות לילד, את הרמה הירודה של המחנכים ואת האלימות השוררת בבתי ספר ובגנים כתוצאה מהזנחה זו. בעלי ואני החלטנו, כי ילדינו לא יהיו שותפים להזנחה פושעת זו, והחלטנו להעניק להם את המיטב שאנו יכולים. כרגע הילדים בגנים פרטיים בשיטת מונטסורי, והם יהיו שם עד כתה א'. לצערי הרב, העלות של גנים אלו גבוהה מאד. אני משערת שהעלות היא העלות האמיתית הנדרשת לצורך חינוך ראוי לילד, ומס' אנשי צוות בהתאם. 
מאחר ובעלי ואני עבדנו כל חיינו, ושילמנו מיסים כחוק, אנו מצפים לקבל מהמדינה החזר מלא למיסים ששילמנו. בין השאר, מדובר כמובן בסיבסוד לימודים עבור ילדינו כחוק. 
מאחר שאנחנו החלטנו כי החינוך של המדינה לא מספק, והכנסנו את הילדים למוסדות יקרים יותר, איננו מצפים מהמדינה לסבסד את מלוא עלות החינוך הנדרשת, עם זאת, אנו מצפים לקבל תמורה זהה כמו כל אזרח אחר המשלם את מיסיו, ולקבל החזר כפי שמקבל ומושקע בכל ילד במדינה. 
(נניח שהמחיר שאנו משלמים הינו 2500 ש"ח לילד, וידוע כי הסיבסוד הממוצע לילדים במערכת החינוך היא 750 ש"ח מהמדינה לערך, נצפה לקבל סכום זהה מהמדינה , ואת השאר נשלים בעצמנו).אם מסתכלים בחוק חינוך חובה, פרק שלישי, סעיף 6 (2) ג' ד':

" (ג) ...רשאי השר, בצו, להורות כי מי שלא ניתן, לדעת השר, להבטיח לימודיו במוסד חינוך רשמי - ילמד במוסד חינוך אחר, ואוצר המדינה ישא בשכר לימודיו במוסד כאמור,
בתנאים שנקבעו בצו האמור.

 (ד) ...רשות החינוך המקומית כאמור או בעל המוסד, יהיו רשאים, באישור השר, לגבות תשלומים והחזר הוצאות, בשיעורים שהשר יקבע, בעד אספקה שהם נותנים לו,
ובעד שירותים שהם נותנים לו נוסף על השירותים אשר השר הגדיר אותם בתקנות כשירותים מקובלים. אישור השר וקביעת שיעור התשלומים והחזר ההוצאות בידי
השר טעונים אישור עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת." 

מאחר ובעתיד אנו מקווים להתחיל בחינוך ביתי, נצפה לקבל סכום זהה כדי לעזור בהקניית חינוך הולם גם בבית על כל הכרוך בכך. מאחר שהמדינה דורשת לעבור ועדות, ומאשרת את נושא החינוך הביתי ע"י אנשי חינוך משלה, היא מקבלת את הסמכות שלנו לחנך, מקבלת את רמת החינוך שנעניק לאחד מאזרחיה, ועל כן צריכה גם לסבסד זאת כפי שמקבל כל ילד אחר במדינה. 
להזכירכם במדינה זו, חוק חינוך חובה הוא אחד מזכויות היסוד, אולם חוק יסוד אחר מאפשר לנו את החופש לבחור את סוג ואופן החינוך בו אנו מעוניינים. 

בטוחני כי מבין אתה שאנו רוצים רק את הטוב ביותר עבור ילדינו, ועל כן אשמח לשיתוף פעולה מלא מצד משרדך,
וממך באופן אישי כאיש חינוך המעוניין לקדם את רמת החינוך בארץ, את הפלורליזם, ואת חופש הבחירה. 
מצפה לקבל הנחיות ממשרדך באשר להסדרת אופן ההחזר מהמדינה, ומקווה לקבל תגובה במהירות האפשרית.
בברכת חג שמח וגמר חתימה טובה
יפעת ועידו ג.ש.

העתק:  
הממונה על יישום חוק זכויות התלמיד


אעדכן בהמשך מהי תגובתו...

יום רביעי, 26 בספטמבר 2012

סליחה ילדי...

ילדי היקרים לי בעולם,
רציתי לנצל את היום הזה, שרבים רואים בו יום של סליחות, יום שבו ישות כלשהי (בין אם תקראו לו אלוהים/קומקום מעופף/ חייזר או כל דבר אחר) פותחת את ליבה, ושומעת ומקבלת את סליחותינו. עד כמה שהדבר נשמע לי אבסורדי, ואני לא נוהגת להיות שותפה לטקסי פולחן הנראים לי מופרכים מתחילתם, אני מקבלת את היום הזה כיום חשיבה, חרטה, ובקשת מחילה. והיום אמען את בקשת הסליחה לילדי שבעוד 14 שנים ויותר יחצו את הגבול בין ילדות לבגרות, ויתמודדו עם העולם אליו הבאתי אותם.

מגיע היה לכם להכנס לעולם ורוד יותר. עולם שבו אין עבודה קשה, שהטובים מנצחים, ואתם- החושבים, האחראים וטובי הלב הם הרוב. במקום זה, הגעתם לעולם נלחם.

מצטערת שתאלצו להלחם כל יום על קיומכם. מצטערת שתאלצו לעבוד שעות רבות בעבודה שלא בהכרח תאהבו, מצטערת שלא תוכלו לממש בקלות את חלומותכם. מצטערת שתאלצו לעמול יום יום להחזר חובות שאתם מעולם לא לקחתם, אלא חובות איתם נולדתם וקיבלתם במתנה ליום הולדת שנה. מצטערת שלא יכולתי לחסוך לעתידכם, כי הריבית היתה 0 והכסף נשחק במהירות שיא, אז לא היה לי שווה להשאירו בבנק, והעדפתי להעניק לכם הנאות קטנות בהווה. מצטערת שאתם נאלצים לעבוד בשביל העתיד וההווה שלכם. קיוויתי שאוכל לעזור לכם בבית, אבל הבועה של הנדלן עוד לא התפוצצה כי הנגיד עדיין מאמין שהמחירים צריכים לעלות, והמדינה לא רוצה לשחרר קרקעות... קיוויתי לעזור ברכב, אבל עלות רכב היום כל כך גבוהה בארץ, שהעדפתי לקנות לכם כרטיס למטוס שיקח אתכם למקום שם הרכב יעלה עשירית מהסכום, לא נורא תיקחו תחבורה ציבורית, ואם לא תגיעו בזמן, לפחות תרמתם למדינה ולצפיפות על הכבישים. קיוויתי שאוכל לעזור לכם בלימודים, אבל אני באופן אישי לא חושבת שכדאי לכם ללכת בכיוון זה, כי הלימודים יקבעו אתכם, אתם תלמדו שם המון, אבל תוכלו לקבל את אותה ההשכלה גם במנוי לספריה חינם לחלוטין.

מצטערת שעם הגיעכם לגיל בגרות, והנה אתם בני 18, לא תוכלו לקחת רגליכם ולטייל בעולם, כי המדינה אליה נולדתם מחייבת אתכם להלחם באויב שלא הכרתם ולא תכירו מעולם (כי הוא נמצא מעבר לגדרות תיל, ומעבר לגבולות תרבותיים, אליהם מעולם לא תוכלו לחדור), מצטערת על הקיום המסוכן שתאלצו לעבור ב-18 שנות חייכם, קיום תחת איומי טילים ו-5 מדינות של אויבים שרוצים להרגכם (או לפחות ככה הממשלות שלהם רוצות שתחשבו).

מצטערת שקשה לכם לסמוך על שום גוף הנתמך על ידי המדינה כי אני השרשתי בכם את ההבנה שמערכת הבריאות הממלכתית בקנטים, ושהחינוך בבתי ספר מגוחך.מצטערת על החיסונים שנאלצתם לעבור בגלל בורותי, ועל הטיפול הרפואי הקלוקל שקיבלתם בשנות חייכם הראשונות. מצטערת שכל שכניכם מכל הצדדים חיים על חשבונכם. שיש אחוז הולך ועולה של נתמכי סעד, שהחרדים רק הולכים וגדלים, ובדואים עדיין מקבלים ביטוח לאומי על כל ילד לא חוקי שהם מביאים לעולם. מצטערת שהסביבה מסביבכם מזוהמת, האוויר בקרוב יעלה כסף, והמים כבר אינם בנמצא אלא אם שילמתם הון. מצטערת שאתם מוקפים בסביבה חשדנית, המקימה מצלמות המצלמות אתכם 24 שעות ביממה, ודורשת מכם להזדהות עם תביעת אצבע. מצטערת שהכבישים השתלטו על כל פלח ירוק שעוד נשאר, ושבכל מקרה רק עומדים שם בפקקים.
מעל לכל, אני מצטערת שבמשך 18 שנים לא הייתם ותהיו איתי ועם אבא מספיק, לא ראינו אתכם גדלים כל רגע, ונתנו לאנשים אחרים לגדל אתכם בשבילנו. מצטערת שעד היום, נאלצתם להאבק על תשומת ליבנו, ולעיתים היו צעקות שמלכתחילה נגרמו כי רציתם שנראה, ונשמע ונעשה איתכם. אז סורי, מצטערת שלא הייתי שם. עבדתי. לא, אני יודעת. זה לא תירוץ. כן, גם אבא יודע. גם הוא היה שמח לקרוא לכם יותר מ-2 סיפורים לפני השינה. אבל תדעו לכם ששמחנו כל פעם שהתלוננתם כי לא רציתם לישון. הבנו שהצלחנו במשהו. הבנו שכיף לכם, ואתם לא רוצים שזה יגמר.
אני מצטערת על כל הפעמים שבהם אמרתי לכם לא לרוץ, ולקפוץ ולהשתגע  בציבור, כי זה לא מתאים, ומביך ואולי מרעיש ומפריע. אתם ילדים, זוהי זכותכם הטבעית. אז תשתוללו כמה שתרצו. ואם בא לכם להתחבא בתוך מתלה של בגדים כשאני לוקחת אתכם לחנות בגדים משעממת, אז כל הכבוד שמצאתם לכם משחק. סחטין על היצירתיות, וסליחה על הכעס באותו רגע. אתם הייתם פשוט ילדים.
מצטערת אם אמרתי לכם יותר מידי לא ופחות מידי כן. מצטערת אם לא התייחסתי אליכם באותו הכבוד כמו שאני מתייחסת לכל מבוגר העומד מולי, רק בגלל שאתם לא מגיעים לי למותניים.

מעל לכל אני מצטערת, שהחלטתי לא להביא לכם יותר אחים או אחיות, בגלל חישובים כלכליים, ובגלל שלא רציתי להקטין עוד יותר את תשומת הלב המועטה שאתם כבר מקבלים. העדפתי לחלק את הזמן הקצר שלרשותי בין שלושתכם ולא בין עוד. אני מצטערת, כי אני חושבת שהייתם נהנים עם עוד אח או אחות, ואני חושבת שהיה טוב להגדיל את כוחכם מול העולם הזה...

אני לא רוצה לתרץ, ולא להסביר, ואתם כבר יודעים שהכל נעשה מתוך אהבה בלבד ורצון שיהיה לכם טוב.
זה מטען לא קל. העולם שסביבכם לא קל. הוא לא סבלני, לא רגיש ודי דורסני. אבל יקירי, יש בידיכם שלושה דברים שיעזרו לכם להתמודד עם כל דבר ולנצח:
האחד הוא משפחה - החזיקו ידיים, היו שם אחד בשביל השני.
השני הוא בטחון עצמי, שאני מקווה שהצלחתי ואצליח לטעת בכם, ביטחון שיאפשר לכם לרוץ אחרי כל חלום, מחשבה או רעיון שתחשקו בו...
והאחרון, שהוא היתרון הגדול ביותר שיהיה לכם בעולם הזה - חישבו, היו הגיוניים, וביקורתיים כלפי סביבתכם הרחוקה והקרובה. המשיכו לשאול שאלות, ולעולם אל תניחו לסקרנות שלכם למות. היא המפתח לעליונתכם בעולם הזה.
אוהבת אתכם
אמא

יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

מיסים רבותי מיסים...

אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי ממש נמאס!
נמאס לי מעליית המחירים של כל מה שנמצא מסביבי בחיים, נמאס לי שהממסד עדיין מכחיש, נמאס לי בעיקר, ממיליוני אנשים שלא אומרים כלום ושהמציאות נראית להם בלתי נמנעת - ו"מה לעשות, יש משבר עולמי...." ובעיקר נמאס לי, מזה שבאופן קבוע כל חודש אני משלמת כמות מסים ההולכת וגדלה ואין לי שום סיי בעניין. לא יודעת אם יצא לכם לקרוא אבל, הרעיון המקורי של מיסים בארץ ישראל, אמור היה להיות מאד מדוד ומבוקר. מסים לא היו אמורים לעלות כל בוקר וערב, ואנשים יכלו לחיות את חייהם, בלי להרגיש שמי יודע למה נתעורר מחר.
"דירה להשכיר" - אל תקנו דירות!! מה אתם חושבים
הבריח את העכבר מקומה חמישית? מיסים!
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.
חוק יסוד משק המדינה 1א-ב :

1א- "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות".


1ב- "מסים, מילוות חובה, תשלומי חובה אחרים ואגרות המשתלמים לאוצר המדינה, ושיעוריהם לא נקבעו בגוף החוק,  ולא נקבעה בחוק הוראה שקביעתם בתקנות טעונה אישור הכנסת או ועדה מועדותיה, קביעתם בתקנות טעונה אישור מראש או תוך התקופה הקבועה לכך בחוק - בהחלטת הכנסת או בהחלטת ועדה מועדותיה שהכנסת הסמיכה לכך."

אז נכון, לא משנים את המע"מ כל שני וחמישי, וגם לא את מס הכנסה, אבל הממשלה מצאה דרך אחרת לעקוף את החוק הנ"ל, וזאת באמצעות מסים עקיפים, קרי מחירי דלק, מס על מכוניות, מזון וכו'.
אבל עוד לפני שניכנס למסים העקיפים הנגנבים מאיתנו על בסיס שעתי, בוא נבחן מה לוקחים מאיתנו המסים ה"חוקיים"...


מס הכנסה

הגוף הנ"ל לוקח מצלחתו של כל אדם ואדם על בסיס חודשי סכום לא מובטל של כסף, על בסיס "חוקי",ללא משא ומתן או בירורים. מס הכנסה נכנס באופן עצמאי ומוריד לעצמו מהמשכורת האישית של כל אחד מאיתנו את הסכום המופיע בחוק ו"מגיע לו". במידה ואין לך משכורת, הוא יכנס לחשבון הבנק שלך. במידה ואין חשבון בנק הוא יעקל את העסק, המכונית, הריהוט שצברת, הבית, מי יודע? אולי גם את הילדים...אם חושבים על כך קצת יותר, מס הכנסה, גוף ממשלתי ציבורי לכל דבר, נכנס ללא צורך בקבלת רשות לחשבון הבנק הפרטי שלי, בבנק פרטי לכל דבר, וזכותו המלאה לעקל משם כל סכום שהוא טוען שהוא שלו. מה עם זכות הקניין? מה עם החוזה שאני חותמת מול הבנק הפרטי? מי נתן לו את הזכות הזו להתערב כך בחיי, ולגזול ממני את ששלי? החוק? אני, לא חתמתי עליו. אני לא הסכמתי לתנאים אלו. ואני בטח ובטח שלא מוכנה שהגוף הציבורי המשפיל הזה יכנס לי לחיים ויעשה בהם שמות. למה הכוונה?
לפני מספר חודשים, קיבל בעלי היקר טלפון מלקוח איתו עבד פעם, שמודיע לו (רק מתוך אכפתיות ורצון לעזור), שמס הכנסה "בעקבותיו", ומעקלים כל נכס שיש לו אצל אנשים, שיתכן שהיה לו קשר עסקי עמם. עברה עוד שעה, התקשר עוד לקוח שכזה, וכך לאחר יום מלא טלפונים כ-5 לקוחות הודיעו לו שהבנק מבקש "לעקל" מהם כספים ששייכים לו.
בואו נבהיר את תוכן ה"עיקול": מדובר סה"כ ב-3500 ש"ח, שמס הכנסה החליט שהוא לא שילם בזמן. מס הכנסה לא התקשר/פיקסס/שלח מייל או יונת דואר אלינו להודיע כי קיימת בעיה. הוא לא הודיע על כך דבר לרואה החשבון של בעלי , הנמצא איתם בקשר יומיומי. הוא פשוט החליט יום אחד, שברצונו להרוס את שמו הטוב של בן אדם, בין אם במכוון ובין אם לאו, ופנה ישירות ללקוחות שלו.
למה????
התשובה פשוטה - אנשים משלמים יותר מהר, כשהעסק שלהם או שמם הטוב בסכנה .
אם יש חוצפה יותר גדולה מזו, היא, כשהאדם אליו נטפלים אינו אשם כלל ועיקר (מה שכמובן היה עם בעלי). מסתבר, שמס הכנסה חייבים לבעלי 10,000 ש"ח, ורואה החשבון הגיע עמם להסדר קיזוז. נשלחו מכתבים, היו הצהרות, אבל מס הכנסה התעלם מהמכתבים. הוא לא שם לב. אופס. סליחה. לא התכוונו. מה, פגענו לך בשם הטוב? ללקוחות שלך נשאר טעם רע בפה? טוב, אז נשלח מכתב שאומר שפרעת את חובך לכולם....
תודה.
לא, באמת תודה!!!!!!!!
הדבר הראשון שחשבנו לעשות, היה לתבוע את מס הכנסה, על פגיעה בשמו הטוב של בעלי והעסק שלו. הבעיה היא, התברר לנו, שכדי לתבוע את מס הכנסה אתה צריך להיות מינימום דנקנר, או לפחות הבן שלו עם סוללת עורכי דין שלא מביישת את אולמרט...וגם אז הם לרוב זוכים. ירדנו מזה. הלך השם הטוב...


ביטוח לאומי

כמות המשאבים, שאדם צריך להשקיע היום, בכדי לקבל מביטוח לאומי את מה שהוא עבד בשבילו כל חייו, היא פשוט שערורייתית. כמות הטפסים, השעות שיש להעביר במשרד הפנים בטלפון או בתור, היא ללא ספק מפלצתית ביחס לכל מקום אחר בעולם. על מנת לקבל היום מענק לידה יש למלא טפסים, המעסיק צריך למלא טפסים, צריך להעביר את החומר לביטוח לאומי, ולחכות כחודש וחצי  עד לקבלת כל שקל. עדיף היה לי לא לשלם ביטוח לאומי, ולחסוך לעצמי שיהיה לי בשעת הצורך/לידה/זיקנה. לא צריכה אותם. ואני בטח לא רוצה להתחנן כל פעם מחדש למה שמגיע לי. לא אנסה בכלל לתת דוגמאות למקרים ש"נדפקו" ע"י הביטוח לאומי, אך ישנן לא מעט כתבות בנושא מהתקופה האחרונה כתבה בנושא


מס בריאות

עוד מס שערורייתי, שאין שום סיבה שנשלם, בהתחשב ברמה הירודה של הרפואה הציבורית הניתנת היום. מי שבאמת רוצה עזרה בעת משבר חולי, חייב להשתמש בשירותה של הרפואה הפרטית, ואתם מוזמנים להכנס לפוסט שכתבתי בנושא רק לפני כחודש כדי להבין במה מדובר. בריאות במגזר הפרטי


אגרת טלויזיה

אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי אין טלויזיה בבית. לא יאמן? תתפלאו, יש לא מעט משפחות כאלו, המעדיפות שלא לחשוף את הילדים שלהם, ואת עצמם למכשיר הממכר הזה, ולתכניו המשפילים. רשות השידור היום היא אחת השערוריות הגדולות במדינה, עם תקציב של יותר ממיליארד שקל לשנה!!! מה הם עושים בכסף הזה? הרי הם מקבלים מכל אחד מאיתנו קצבה כל רבעון? הרי התכנים שם מביישים אפילו את הכבלים... הבעיה שלי עם רשות השידור היא אישית: אין לי מקלט טלויזיה, אני לא רואה טלויזיה, אבל הפלא ופלא, אני עדיין חייבת לשלם על טלויזיה. למה? ככה, כי יש לי אפשרות לקלוט שידורים במחשב. מי רוצה את הטלויזיה שלכם? מספיק! תרשמו- לא מעוניינת! אחרי סגה ארוכת שנים שבה הציקו לנו עם מכתבי אגרה חוזרים ונשנים ואנחנו מצידנו נמנענו מלהגיב, החלטתי, שנמאס לי עם האיומים האלו, וכתבתי מכתב לרשות השידור לאגף הגבייה. לאחר שהסברתי שאין לי מקלט, אני לא רואה ולא רוצה לראות טלויזיה, ושאני גרה ביחידת דיור עם הורי שכבר משלמים, ירדו ממני. אבל אני מודה שזה היה מתיש.

"אליעזר והגזר" נא ללמוד מאליעזר...
מה שזרעתם תקצרו בריבית...
פיסול קרמי, יפעת ג.ש.
ועכשיו, בואו נעבור למיסים העקיפים. אלו שמכניסים לנו בדלת האחורית, כי לא יכולים להעלות לנו את זה בבת אחת, אחרת יהיו להם הרבה מריבות על הכביש. המע"מ כמובן מהווה את מנהיג המיסים העקיפים, אך הוא די קבוע. מה שמעניין יותר זה עלייה חסרת תקדים במחיר של כלל הדברים שקיימים היום במשק (או לפחות לדברים המלווים אותנו ביום יום):


ירקות ופירות

שמתם לב שאפרסק ב-7 ש"ח נחשב כמעט "זול"? ממתי הפירות כאן בארץ כאלו יקרים? מה קרה בשנים האחרונות והאם זה קרה בכל מקום? אז כן, היתה בהחלט עלייה במחירים בכל העולם. אבל אין ספק שישראל תופסת מקום נכבד בעליות הרציניות יותר (ראה גרף למטה ). והשאלה היא למה? שהרי מים הם כבר פחות נדירים מפעם, (עם כל המפעלים המתפילים למיניהם), קרקע אכן יקרה וערך הקרקעות היום עולה, אבל קרקע חקלאית היא קרקע חקלאית, ולשנות זאת צריך הרבה קשרים ומאמצים כי הולקחש"פ לא מתירה בקלות שינויי יעוד...אז מה? לדעתי זה בעיקר חבורה של פוליטיקאים היושבים למעלה ומשחקים בנו כמריונטות ודואגים לכך שחיינו לא יהיו קלים או נעימים כתמול שלשום (אחרת יהיה לנו זמן לחשוב...)
גרף מתוך אתר FAOSTAT  המציג את השתנות מחירי האפרסק משנת 2000 ועד 2010 ביחס למדינות אחרות כארה"ב וספרד
(אל דאגה - היום זה רק המשיך לעלות)
מי לא שם לב לפני יומיים למחיר העגבניה שעשה קפיצה והגיע למספר הדו ספרתי 13 ש"ח. היתכן? מה קרה? לפי פרשנים "דגולים" כתבה בנושא, המחיר קפץ בגלל החום... החום????למה? עד היום אוגוסט היה נעים? השמש היתה מלטפת? מה זה השטויות האלה? ואם זה אכן נכון, אז אבוי לנו, מקומות מתקדמים בעולם מגדלים היום חוות שלמות בצורה הידרופונית, ומשתמשים בחממות סולריות ואחרות לצורך גידולים. באופן זה מזג האויר לא פוגע בכלל ביבול, המחירים קבועים, ויש את הירקות בכל עונה שתרצו. אם עדיין לא הצלחנו להתמודד עם פגעי מזג האויר בארצנו, כי אז למה לא עברנו עוד כמה שנים קדימה, והתחלנו לפתח חקלאות שכזו? אולי כי זה משתלם? חסכני? יקטין עלויות לאזרחים?
גרף מתוך אתר FAOSTAT  המציג את השתנות מחירי העגבניה משנת 2000 ועד 2010 ביחס למדינות אחרות כארה"ב וספרד 
יש לשים לב, כי בעוד שבמדינות אחרות בעולם מחירי הפירות והירקות נשארו די קבועים, או שלפחות הממוצע נשאר די קבוע (אם היתה עליה אח"כ באה ירידה), אז בישראל זה לא כך. בישראל הכל נמצא בעליה קיצונית וקבועה מאז שנת 2000 (ראה גרף). והסיבה? אני עוד לא עליתי עליה...


דלק ומכוניות

אין ספק שאחת הפגיעות היותר קשות שקרו בשנים האחרונות היתה העלייה הדרמתית במחירי הדלק. נכון, המאגרים הולכים ונגמרים...אין לנו הרבה חברים שיש להם דלק בשפע...(למרות שארה"ב דואגת להצטייד כל שנה בעוד דלק ממדינות שהיא "עוזרת להן" ראה ערך לוב,עירק, אפגניסטן). אבל עדיין, מחירי הדלק בעולם כולו לא עולים באותו יחס. "המחיר "נטו" של ליטר בנזין , נכון לינואר 2011 הוא 2.309 שקל בלבד. נוספות עוד 70 אגורות לליטר "הוצאות שיווק" ועוד אגורות בודדות על "דלף ביטוח ותוסף החזקת מלאי תפעולי". עכשיו מגיעה המדינה ומוסיפה נתח עצום בפאי המחיר, 3.09 שקלים "בלו קצוב", שהוא לא פחות מ-43% מהמחיר הכולל. לעיגול העסק מוסיפה המדינה גם מע"מ כחוק..."ראה 
כתבה בMAKO .
אותו סיפור עם מחירי המכוניות. לפני כ-6 שנים נסענו בעלי ואני לניוזילנד וקנינו שם אוטו כיפי nissan bluebird שנת 2002 (אז הוא היה בן 4-5) וחדיש יחסית.הרכב עלה לנו 2000$ ניו זילנדי, ובתרגום לעברית- 6000 ש"ח. אתם קולטים? 
אלו המחירים שם...ותאמינו לי כשאני אומרת שהמשכורות שלהם לא שונות משלנו לרעה (אולי לטובה). אז מה הקטע? למה עולה לנו רכב בארץ בן 4-5 פי 10? פי 12? למה????? 
אותו סיפור אותה הגברת בשינוי אדרת - מכס... אתם יודעים כמה צריכים לשלם היום יבואנים על כלי רכב הנכנס לארץ? בעצם, אם מנסים לבדוק ממה מורכבת עלותו האמיתית של רכב, מגלים שעלותו האמיתית קטנה ממחצית הסכום אותו אנו משלמים, ולהלן החלוקה: 
אחת הבעיות הקשות המגבילות את הוזלת הרכב, ויוצרת מונופול בתחום, היא הרגולציה והתחיקה בנושאי הרכב. לדוגמא: כל יבואן מורשה לייבא רק סוג רכב אחד. למשל היבואן קרסו יכול לייבא רק את רנו וניסאן.לכן, יש לו בעלות על המחיר ואין תחרות.גם žיצרן הרכב בחו"ל בוחר לו רק יבואן אחד. הוא אינו מורשה לבחור שלושה יבואנים. לכן, לא נוצרת תחרות.

žאנשים חייבים לקנות רכב פרטי כי אין אלטרנטיבה ציבורית לנסיעה ברכב פרטי. כל זמן שיש ביקוש המחיר לא ירד. 
בקיצור, אין ספק שגם כאן, עושים הכל ע"י תחיקה ומיסוי כדי לבזוז את האזרח על בסיס יומיומי...


אין ספק שאפשר להמשיך ולחפש עוד ועוד תחומים, ובעצם כל תחום בארץ המחויב ומסובסד ע"י המדינה (חינוך, בריאות, מגורים...) הוא גניבה של כסף הישר מכיסו של האזרח לטובת ה"מערכת הכללית", הבולעת את כספו בלי לדפוק חשבון. והשאלה שכולכם בטח שואלים היא, אוקי, נכון, גונבים מאיתנו, ללא הצדקה, אז מה לעשות? ניסינו לעשות מהפיכה חברתית בקיץ שעבר, וחטפנו בוקס בפרצוף בצורה של מיסים גבוהים יותר ש"יסבסדו את המניירות שלנו"... מה לעשות? קודם כל להבין שעובדים עלינו בעיניים! זה לא נכון שהמשבר העולמי גורם לכל הבעיות כאן... וזה לא נכון שהממשלה הבאה תיקח פחות מיסים... (תאמינו לי, הכי מפחידים אותי זה אנשים כמו שלי יחימוביץ' שרוצים שכולנו ניתן וניתן כדי שלכולם יהיה שווה אבל פחות) וזה גם לא נכון שביבי, שרוצה קפיטליזם טהור באמת רוצה לפתור יחד איתי את הבעיה הזו...לא!!! הוא רק רוצה לגרום לכם לחשוב שהוא רוצה, כדי שתבחרו בו שוב. 


הבנתם את כל זה? עכשיו תתחילו לעשות...

אל תקנו רכב חדש! אל תשלמו אגרת טלויזיה אלא אם אתם באמת חייבים (יש המון "הטבות" שלא ידעתם בנושא)! תציפו את מס הכנסה וביטוח לאומי בתלונות על דברים שעשו לכם שאינם חוקיים, ואם אתם יכולים תתבעו אותם! תשתלו ירקות בגינה, ואל תקנו אותם במחירי עתק שכאלו! תתחילו לחיות בקהילות קטנות, שחבריה תומכים אחד בשני, ותחליפו מוצרים, שירותים וכל דבר שלא ממוסה. אל תקנו דירות! תפסיקו לפחד מלעמוד ברשות עצמכם...וכשיגיע היום ותצטרכו ללכת לבחור, תודיעו - אני לא מצביע! כי לא משנה מי יהיה בראש, הוא קודם כל לוקח מכם בכפיה, ומחליט בשבילכם על מה להוציא וכמה. 
אני רוצה להחליט בשבילי. אני רוצה לשלם על מה שבא לי, ואני לא צריכה מתווכים! כי על כל מתווך שאני לוקחת מתוך פחדנות, אני משלמת פי 4 (לו, למתווך שהוא לקח, ולשני הבנים שלהם שמונו שלא כחוק על הדרך)...